חיה אחת ברקיע, כשהוא יום – אות

אמת במצחה, ולערב אמונה במצחה

(היכלות)

א.    🔗

הַיְקִיצָה אֶל הַיּוֹם בְּאַכְזָר.

עַל הָרֹאשׁ נִטְלֵי הַחֲלוֹם שֶׁלֹא הִתְרַחֵשׁ כָּרָאוּי

וְלֹא חָזַר.

הַיּוֹם פְּרַקְדָּן בִּמְלוֹא חֶשְׂפוֹנוֹ,

מְבֻתָּק הָאֹפֶק בְּסֵיפֵי בְּהִירוּת וְשִׁפְיוֹן,

גְּבָבֵי הֲרִיסוֹת מַלְחִיתִים אֶל בִּנְיְנֵי מִצְפּוֹר

עִם תַּשְׁבֵּץ חַלוֹנוֹת

שֶׁאֵין לִסְפֹּר.

אֶת קְנֹבֶת הַיָּמִים אַתָּה מוֹרֵט.

עַל הַלּוּחוֹת חוֹרְתָה הַשֶׁמֶשׁ מְצַלְהֶבֶת

בְּרִבּוֹאוֹת הֶעְתֵּקִים שָּׁלֹש הָאוֹתִיּוֹת בִּכְתָב שֶׁל אֶבֶן

לְלֹא רֶוַח

אֱמֶתאֱמֶתאֱמֶת

צִלְלֵי הָאֲלַכְסוֹן כּוֹפְלִים־נוֹפְלִים

בְּקֻרְנָס שֶׁל שִׁיר־הַלֶּכֶת עַל חָצָץ שְׁחִיק־שְׁחִיק

אֱמֶת אֱמֶת אֱמֶת

ב.    🔗

הָעֵץ הוּא אוֹתוֹ עֵץ,

רַק צִלּוֹ מִשְׁתַּנֶּה וְהוֹלֵךְ בְּקֶצֶב שֶׁל בֵּין־הָעַרְבַּיִם.

פָּרוֹכִיּוֹת זוֹ מֵעֵבֶר לָזוֹ בִּטְלָאֵי כַּרְמִין עָמֹק מִכֵּהֶה,

נִתְקְעָה בֵּינֵיהֶן הָעַיִן,

לֹא לְשָׁם, לֹא לַחֲזוֹר.

בְּשׁוּלֵי אֳפָקֵינוּ רְבָבִים שֶׁל תַּחְרִים שָׁחוֹר־עַל־גַּבֵּי־אָפֹר

זוֹלְלִים נְשִׁימוֹת הֶבְהֵק אַחֲרוֹנוֹת.

בְּכַפּוֹת יָדָיו אֲרָדִיּוֹת בְּפֶתַח מְאוּרָתוֹ מֵלִיט קַיִן

אֶת הָאוֹת עַל מִצְחוֹ,

פִּיק בִּרְכַּיִם.

סֹלֶת שְׁחוֹרָה מִתְנַפָּה עַל גַּבֵּי אֵשׁ עֲמוּמָה

וְרֵיחַ קְלִיָּה בְּזֵכֶר לִילָךְ נִטְמָע.

רֹחַק נָשׁוּךְ בִּרְחָקִים מוֹשֵׁךְ אֶל מֵעֵבֶר לְצוּקֵי הַפַּחַד

וְרוּחַ תַּחֲלֹף בִּלְחִישָׁה מְסַמֶּמֶת עַל עַפְעַפַּיִם –

יֵשׁ הָתָם. עוֹלָם אַחֵר הוּא טוֹמֵן,

מְאַיֵּן אֶת הָאַיִן

וּבִנְפִילַת אַפַּיִם

נִנְשֹׁם אֶת גְּבִישֵׁי הַמֶּלַח שֶׁעַל אַדְוַת הָעֶרֶב

וְנֹאמַר אָמֵן.