אַף אִם יוֹם־חֶבְלִי גָז לְעוֹלָמִים

וְרַד כּוֹכַב־גּוֹרָלִי לָבוֹא, –

מֵאֵן לִבֵּךְ לְגַלּוֹת הַפְּגָמִים

וְכָל צֵל, יָכְלוּ רַבִּים בִּי מְצֹא.

אַף אִם יָדַע אֶת כָּל מְרִי עִצְבוֹנִי,

הוּא לֹא נִרְתַּע מֵחַלְּקוֹ עִם אָח;

וְהָאַהֲבָה, לִי צִיֵּר דִּמְיוֹנִי,

רַק בָּךְ מְצָאתִיהָ – רַק בָּךְ.

בְּגַחֵךְ טֶבַע לִי, אֵם כָּל הַבְּרוּאִים,

גֵּחוּךְ אַחֲרוֹן, מְעוֹדֵד וָזָךְ, –

לֹא חֲשַׁבְתִּיו אַךְ מִקְסַם־תַּעְתּוּעִים,

כִּי הוּא מַזְכִּיר לִי בַת־צְחוֹק שֶׁלָּךְ.

וּבְצֵאת רוּחוֹת עַל יָם לַמִּלְחָמָה,

כְּקוּם רֵעֵי־אֱמוּנַי עָלַי –

אִם בְּכַף־גַּלִּים מְאֹד נַפְשִׁי נִפְעָמָה,

הוּא עַל רָחֲקִי מִמֵּךְ, אוֹרִי חַי.

אַף אִם זַע צוּר תּוֹחַלְתִּי אַחֲרוֹנָה

וְנָפְלוּ שְׁבָרָיו בִּתְהוֹם רַב־דֳכִי,

אַף אִם נִמְכְּרָה נַפְשִׁי לִיגוֹנָהּ –

לְמַכְאוֹבָהּ לֹא שִׁפְחָה תְהִי!

רַבִּים כְּאֵבִים שֶׁהֵם יִרְדְפוּנִי:

יוּכְלוּ נַגַּע, לֹא שַׁקֵּץ, לֵב דָּךְ;

יוּכְלוּ עַנּוֹת, אַךְ לֹא יַכְנִיעוּנִי;

לֹא בָהֶם אֲנִי אֶהְגֶּה – כִּי בָךְ.

אַף אִם אָדָם, אַתְּ לֹא רִמִּיתִנִי;

אַף אִם אִשָׁה, לֹא אוֹתִי עָזַבְתְּ;

אִם אֲהוּבָה, לֹא הֶעֱצַבְתִּנִי;

וּלְמוּל רָכִיל, כַּחוֹמָה נִצַּבְתְּ.

אִם הֶאֱמַנְתִּי בָךְ, אַתְּ לא בָגַדְתְּ;

אִם נִפְרַדְתְּ – לֹא לָנוּס מֵעֹל זֶה;

לֹא לְחַלֵּל אֶת שְׁמִי – אִם שָׁקַדְתְּ;

וְלֹא דָמַמְתְּ – תֵּת לִלְזוּת פִּתְחוֹן־פֶּה.

לֹא אֲגַנֶּה, וְלֹא אָבוּז, לָעוֹלָם

וּלְמִלְחֶמֶת הָרַבִּים בְּאֶחָד –

אִם קָץ לִבִּי בַחַיִּים וּמְחוֹלָם,

מַה־נּוֹאַלְתִּי לֹא לְהַפְסִיק מִיָּד!

וְאִם טָעוּתִי שִׁלַּמְתִּי בְיִקְרוֹתַי,

וְכִכְלִי רֵיק הַלֵּב הֻצַּג, מָךְ –

זֹאת מָצָאתִי: בְּכָל אֲבֵדוֹתַי,

חֶמְדָה גְנוּזָה, לֹא־תֹאבַד, לִי בָךְ.

מִמַּשּׂוּאוֹת הֶעָבָר, עֲבָרִי,

אֶזְכֹּר זֹאת, מֶנִּי תִּקְצַר יָד גְּזֹל:

הִיא הַדַּעַת, כִּי אָמְנָם אוֹצָרִי,

בֶּן־טִפּוּחַי, הוּא יָקָר מִכֹּל.

יֵשׁ עוֹד מַעְיָן, בַּמִּדְבָּר יְבַעְבַּע,

יֵשׁ בַּיְשִׁימוֹן הַגָּדוֹל עוֹד עֵץ,

וְצִפּוֹר שָׁרָה בַשְּׁמָמָה הָרַבָּה

לִי עָלַיִךְ, הַיְּקָרָה לְאֵין־קֵץ.