"הַגֵּד־נָא לִי, דּוֹדִי, אֵיכָה
נִתְּנָה מוֹסְקְבָה הַחֲרוּכָה
לַצָּר?… בַּמֶּה אוֹנוֹ?…
הֵן נִלְחֲמוּ, הָיוּ קְרָבוֹת?
אוֹמְרִים – שָׂבְעוּ הַחֲרָבוֹת…
לֹא מָשׁ זִכְרוֹ מִן הַלְּבָבוֹת
שֶׁל יוֹם בּוֹרוֹדִינוֹ!"
– אָכֵן, הָיוּ בְּנֵי חַיִל אָז,
שֶׁלֹּא כַּדּוֹר הַזֶּה… עַם עָז…
הֲגַם אַתֶּם צָבָא?
מָרָה הָיְתָה אַחֲרִיתָם,
רַק קֹמֶץ שָׁב מִשְּׂדֵה הַדָּם…
לוּלֵי רְצוֹן רִבּוֹן עוֹלָם –
לֹא הָסְגְּרָה מוֹסְקְבָה!
אָחוֹר נָטִינוּ דֹּם זְמַן רָב,
חָרָה הַלֵּב, כָּלָה לַקְּרָב,
הַוָּתִיקִים בּוֹסִים:
מָה אָנוּ פֹּה – לַחֲרֹף? הַאִם
אֵין עֹז בְּלֵב הַמַּצְבִּיאִים
לִטְרֹף מַדֵּי הַנָּכְרִיִּים
בְּכִידוֹנֵי רוּסִים?"
הִנֵּה שָׂדֶה פָּתוּחַ. כָּאן
לַחֶרֶב כַּר נִרְחָב מוּכָן!
בָּנִינוּ דְּיֵקִים.
הַסְכֵּת! הַקְשֵׁב!… הַכֹּל דְּרוּכִים…
הֵאִיר הַשַּׁחַר תּוֹתָחִים.
נוֹפִים תְּכֶלְתָם אֶל עָל שׁוֹלְחִים…
הַצָּרְפַתִים דּוֹלְקִים.
יָדִי אֶל פִּי תוֹתָח פָּגוֹז
תָּקְעָה: הִנֵּה לְךָ אֱגוֹז,
מוּסְיוּ, בְּרֹב כָּבוֹד!
מָה עוֹד עָקֹב? בַּקְּרָב נִתְגָּר,
כַּקִּיר נָקוּם. כָּל אִישׁ חָגַר…
וִיהִי דָּמֵינוּ זֶה נִגָּר
בְּעַד אַדְמַת אָבוֹת!"
עָבְרוּ יוֹמַיִם בִּירִיּוֹת.
מַה לָּנוּ אֵלֶּה הַשְּׁטֻיּוֹת?
חִכִּינוּ יוֹם שְׁלִישִׁי.
הַכֹּל סָבִיב מְרַנְּנִים:
“הִגִּיעָה עֵת הָרִמּוֹנִים!”
צֵל לַיְלָה רַד, וְנִים־לֹא־נִים
שְׂדֵה קֶטֶל חֲרִישִׁי.
רַגְלֵי תוֹתָח הָיוּ כַּסְתִּי,
וְעַד הַשְׁכֵּם הַצָּרְפָתִי –
צָהֹל, תָּקֹעַ כָּף!
עַל מַחֲנֵנוּ הַס הָשְׁלַךְ,
מִי קוֹבָעוֹ הַמְמֻעָךְ
מָרַט, וּמִי שְׂפָמוֹ נָשָׁךְ –
קֵינוּ לָטַשׁ בְּאָף!
וְרַק הֵנֵצָה הַחַמָּה,
מִיָּד הֵקִיצָה מְהוּמָה –
גְּדוּדִים גְּדוּדִים, אֵין סְפָר!
וְלָנוּ שַׂר – גִּבּוֹר, נִלְבָּב,
אֲמוּן מַלְכּוֹ, לַחַיִל אָב…
חֲבָל עָלָיו – נָפַל בַּקְּרָב
חָלָל… שׁוֹכֵן עָפָר!
הוּא קָם – עֵינָיו יוֹרוֹת זִיקוֹת:
"בָּנַי, הֲלֹא מוֹסְקְבָה הִיא זֹאת!
נָמוּת לִפְנֵי מוֹסְקְבָה;
כִּנְפֹל אַחֵינוּ כֵּן נִפֹּל!"
נִשְׁבַּעְנוּ לוֹ, קִיַּמְנוּ כֹּל…
זֶה שְׂדֵה בּוֹרוֹדִינוֹ – שְׁאוֹל…
דָּם רַב מְאֹד רָוָה!
אָכֵן זֶה יוֹם! הַצָּר כְּעָב
בְּעַד תִּימְרוֹת עָשָׁן קָרַב…
אֶל מוּל עָמְדִי כֻּלָּם!
שָׁם אוּלָנִים מַרְבֵּי גְוָנִים,
זַנְבוֹת סוּסִים לַדְּרָגוּנִים
עָלוּ, שָׁטְפוּ, מִכָּל מִינִים,
בְּכָל שִׁפְעַת חֵילָם.
קְרָבוֹת כָּאֵלֶּה לֹא תִרְאוּ!…
דְּגָלִים כִּבְנֵי צְלָלִים תָּעוּ,
עָשָׁן בָּאֵשׁ אָדַם.
חָרְקָה פְּלָדָה, רִמּוֹן צָוַח,
עָיְפָה יַד כֹּל שִׁסֵּף, טָבַח;
פָּגוֹז עוֹבֵר נִתְקָל, נִסְבָּךְ,
בְּגַל בָּשָׂר וָדָם.
בַּיּוֹם הַהוּא הִכִּיר הָעָר
אֵיךְ הָרוּסִי פָּנִים יִתְגָּר,
בְּקַיִן יַעֲרֹךְ.
כַּלֵּב חָרְדָה הָאֲדָמָה,
אָדָם וָסוּס בָּעֲרֵמָה…
קוֹל אֶלֶף תּוֹתָחִים הָמָה,
יָלַל יְלֵל אָרֹךְ.
נָטָה הַיּוֹם. עוֹרֵר חֲנִית
נָכוֹן כָּל אִישׁ מָחָר שֵׁנִית,
וְעַד כָּלָה עֲמֹד.
הִנֵּה הַתֹּף קוֹלוֹ הֵרִים,
הִנֵּה נָסוֹגוּ הַכּוֹפְרִים.
וְאָנוּ הַפְּצָעִים סוֹפְרִים –
כַּמָּה אֲנַחְנוּ עוֹד?
אָכֵן, הָיוּ בְּנֵי חַיִל אָז,
צְבָא־גִּבּוֹרִים, בְּלִי חָת, נוֹעָז –
הֲגַם אַתֶּם צָבָא?
מָרָה הָיְתָה אַחֲרִיתָם,
רַק קֹמֶץ שָׁב מִשְּׂדֵה הַדָּם…
לוּלֵי רְצוֹן בּוֹרֵא עוֹלָם –
לֹא הָסְגְּרָה מוֹסְקְבָה!