הַדּוּמִיָּה מֵעָל אֶל צְעָדַי תֵּרֵד,

וּבָאֲפוֹר, כִּשְׁעַת־הַלֵּיל, אֵלַי נִלְוֵית.

וּשְׁנֵינוּ יְגֵעֵי־עָגְמָה, אֶשְׁאַל בְּלַחַשׁ־קוֹל:

מַה פֹּה סְאוֹן סָאַן וְאֵי נֶחְבָּא הַכֹּל?

וּשֶׁמָּא בּרוֹדְוֵי זוֹ לֹא בְּהָקִיץ הִיא מְהַמָּה?

וּשְׁאוֹן־זָרִים זֶה – רַק הֵד הוּא שֶׁאֶשְׁמַע?

אֲנִי עוֹדֶנִּי יֶלֶד, סָגוּר בְּבֵית־מִדְרָשׁ,

פִּנוֹת־שֶׁל־צֵל כֻּלּוֹ, בְּקִמּוּרִים גֻּדָּשׁ.

מִתַּחַת קִמּוּרָיו לֵילוֹת תּוֹעֶה אֲנִי,

כָּל נִיד כָּל צְלִיל – מֻכְפָּל בַּהֲמוֹנִים;

רַבִּים־רַבִּים מִצְטַלְצְלִים אֶל קוֹל קַלִּיל,

רַבִּים־רַבִּים אֶל כָּל רַחְשׁוּשׁ זוֹנְקִים בְּחִיל.

הַכֹּל יָנוּעַ – וְהַכֹּל רֵיקָן רוֹבֵץ!

רִגּוּשׁ בַּכֹּל – וְאֵלֶם פֹּה כָּבֵד אֵין־קֵץ!

מִצְחָק זֶה בֵּין חוֹמוֹת־צְלָלִים אֵימָה יֹאמַר,

לִתְעוֹת בַּתַּעְתּוּעִים וְעַד הַסּוֹף הַמָּר!

בְּרוּם חַלּוֹן – הַעוֹד יַאְדִּים לִי שַׁחַר צַח?

וְהַשַּׁמָּש – הַעוֹד יָבוֹא וְדֶלֶת לִי יִפְתַּח?

לִבְכּוֹת אֶרְצֶה, אַךְ מִקּוֹלִי אֵחַת:

שֶׁלֹא יָשִׁיב הָרִיק לִי אֶלֶף פַּעַם וְאַחַת – –