הַלַּיְלָה חֲלוֹם חָלַמְתִּי,

חֲלוֹם־פָּז מִנִּי פָּז יָקָר לִי,

אֲהוּבַת־נַפְשִׁי רָאִיתִי

בִּזְרוֹעוֹתַי שֶׁלִּי מֻטֶּלֶת.

בְּלֹבֶן פָּנֶיהָ הִשְׁגַּחְתִּי

בְּלֹבֶן צוֹנֵן מִשֶּׁלֶג.

– אֵיךְ נִכְנַסְתְּ, תַּמָּתִי, אִמְרִי לִי,

אֵיךְ נִכְנַסְתְּ, יוֹנָתִי, וּמֵאַיִן?

הַדְּלָתוֹת נְעוּלוֹת עַל בְּרִיחַ,

שׁוּם חַלּוֹן לֹא נִשְׁכַּח פָּתוּחַ.

– אֲהוּבַת־נַפְשְׁךָ לֹא אֲנִי הוּא,

כִּי הַמָּוֶת מַלְאַךְ אֱלֹהַּ.

– אַל תַּקְשִׁיחַ לִבְּךָ, מַר הַמָּוֶת,

וְנַדֵּב לִי עוֹד יוֹם וְאֶחְיֶה נָא!

– יוֹם תָּּמִים לֹא אוּכַל, עֶלֶם,

רַק שָׁעָה עוֹד נוֹתְרָה. קָחֶנָּה!

בְּחָפְזָה הוּא נָעַל נַעֲלַיִם,

בְּחָפְזָה יְתֵרָה לָבַשׁ בֶּגֶד

וּמִיָּד שָׂם פָּנָיו אֶל הַבַּיִת

בּוֹ עַלְמַת־לְבָבוֹ שׁוֹכֶנֶת.

– יָפָתִי, פִּתְחִי אֶת הַדֶּלֶת,

יַלְדָתִי, אֶת הַדֶּלֶת פִּתְחִי לִי!

– לֹא אוּכַל, אֲהוּבִי, לִפְתֹּחַ,

לֹא כְּשֵׁרָה הַשָּׁעָה שֶׁבָּחַרְתָּ.

כִּי אָבִי לָאַרְמוֹן לֹא יָצָא עוֹד,

כִּי אִמִּי לֹא עָצְמָה עוֹד עַיִן.

– אִם לֹא תִּפְתְּחִי לִי הַלַּיְלָה,

לֹא עוֹד תִּפְתְּחִי לִי לָנֶצַח.

עַלְמָתִי, הֵן הַמָּוֶת רוֹדְפֵנִי,

וְאוּלַי בְּחֵיקֵךְ חַיִּים לִי.

– אָנָּא רֵד לַחַלּוֹן, לְמַטָּה,

שָׁם אֲנִי תּוֹפְרָה וְרוֹקֶמֶת.

חֶבֶל־מֶשִׁי אוֹרִידָה אֵלֶיךָ

וְאֵלַי תַּעֲלֶה וְתַגִּיעַ

וְהָיָה כִּי יִקְצַר הַחֶבֶל

אֶת צַמּוֹת שְׂעָרִי אוֹסִיפָה.

הַמֶּשִׁי נִקְרַע כִּי עָדִין הוּא,

הוּא נִקְרַע וְהַמָּוֶת הוֹפִיעַ:

– בּוֹא חוֹלֵה אַהֲבָה, נֵלֵךְ נָא,

הַשָּׁעָה שֶׁנִּתְּנָה חָלְפָה לָהּ.