בְּאֵר־מַיִם חַיִּים, בְּאֵר־מַיִם

בְּאֵר־מַיִם חַיִּים – אַהֲבָה.

שָׁם תָּבוֹא כָּל צִפֹּרֶת־שָׁמַיִם

לְבַקֵּשׁ לָהּ מְעַט נֶחָמָה.

רַק אַחַת לֹא תִּקְרַב אֵלֶיהָ,

הִיא יוֹנָה אַלְמָנָה אֲבֵלָה.

בְּאַחַד הַיָּמִים בְּדַרְכֵּהוּ

הַזָּמִיר, עוֹף־אַשְׁמַאי, נִתְקַל בָּהּ.

כָּל מִלָּה שֶׁהִגִּיד לָהּ – שֶׁקֶר,

כָּל מִלָּה שֶׁהִגִּיד לָהּ – בְּגִידָה.

לוּא רָצִית בְּטוּבֵךְ, סֶנְיוֹרָה,

וְהָיִיתִי לָךְ עֶבֶד וָרֵעַ.

שָׂא כְּנָפַיִם וְעוּפָה בֶּן־רַהַב,

לֵךְ רָשָׁע, לֵךְ רַמַּאי, בֶּן בְּלִיַּעַל!

עַל עָנָף יְרַקְרַק לֹא אָנוּחַ,

בֵּין פִּרְחֵי הַשַָּׂדֶה לֹא אָנוּם,

וְאִם מַיִם אֶמְצָא טְהוֹרִים לִי,

עֲכוּרִים אֶל גְּרוֹנִי הֵם יָבוֹאוּ.

כִּי לֹא בַּעַל אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת,

שֶׁבָּנִים לֹא יִהְיוּ לִי, חָלִילָה,

לְיַחֵל לִי מֵהֶם נַחַת־רוּחַ

וְאַף לֹא נִחוּמִים וְרֹגַע.

הִסְתַּלֵּק נָא, אוֹיֵב עֲגוּם־נֶפֶשׁ,

לֵךְ רָשָׁע, לֵךְ בֶּן־שַׁחַץ, בּוֹגֵד!

לֹא אֶהְיֶה רַעְיָתְךָ לָנֶצַח

וְלֹא אֵשֶׁת־בְּרִיתְךָ עַד עוֹלָם!