עֲשֵׂה בָנוּ מוֹפֵת וְהוֹשִׁיעֵנוּ,
הוֹפַע לָנוּ בְכֶתֶר כֹּחֲךָ.
אַחֲרֵי כָּל הַלֵּדוֹת אֲשֶׁר עַד הֵנָּה
תְּנָה לָאָדָם אִמָּהוּת נְכֹחָה.
קַיֵּם נָא, הוֹ, חוֹנֵן כָּל דַּל וְעֶבֶד,
לֹא חֲלוֹמָהּ שֶׁל זוֹ יוֹלֶדֶת-אֵל, –
הָקֵם אוֹתוֹ, אֲשֶׁר יֵלֵד הַמָּוֶת,
וְדֶרֶךְ קְהַל רוֹדְפָיו וּבְגֵיְא צַלְמָוֶת
הוֹלֵךְ אוֹתוֹ וְאֵלָיו אוֹתוֹ הוּבֵל.
כִּי, רְאֵה, אוֹיְבָיו עָלָיו יַחְרשׁוּ קָרֶץ,
וּמִסְפָּרָם כְּשֶׁפַע הַשְּׁקָרִים, –
וּבְקוּמוֹ תִּצְחַק לוֹ כָל הָאָרֶץ,
הוּא יִקָּרֵא חוֹלֵם, הוֹזֶה בְחָרֶס,
כִּי עֵר תָּמִיד הוֹזֶה בֵין שִׁכּוֹרִים.
אֲבָל אַתָּה תְמֹךְ בּוֹ בַּחֲסָדֶיךָ,
וְכַחוֹתָם שִׂימֶנוּ עַל לְבָבְךָ.
וְלִי תֵן כַּרְכֵּר לִפְנֵי אָרוֹן בְּרִיתֶךָ,
שִׂימֵנִי פֶה לָשִׁיר אֶת מְשִׁיחֶךָ,
נוֹגְנוֹ וּמַטְבִּילוֹ בְּמִקְוְךָ.