נא הוֹרְדוֹס – עֶבֶד שֶׁל בֵּית חַשְׁמוֹנָאִים הָיָה. נָתַן עֵינָיו בְּאוֹתָהּ תִּינֹקֶת שֶׁל בֵּית חַשְׁמוֹנָאִים. פַּעַם אַחַת שָׁמַע בַּת קוֹל שֶׁמַּכְרֶזֶת וְאוֹמֶרֶת: “כָּל עֶבֶד שֶׁיִּמְרֹד עַכְשָׁו – יַצְלִיחַ”. עָמַד וְהָרַג אֶת כָּל בֵּית אֲדוֹנָיו וְלֹא שִׁיֵּר אֶלָּא אוֹתָהּ תִּינֹקֶת בִּלְבַד. כְּשֶׁרָאֲתָה אוֹתָהּ תִּינֹקֶת שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ לִשָּׂא אוֹתָהּ – עָלְתָה לַגַּג וְהִכְרִיזָה וְאָמְרָה: כָּל מִי שֶׁיָּבוֹא וְיֹאמַר מִבֵּית חַשְׁמוֹנָאִים אֲנִי בָּא – עֶבֶד הוּא, שֶׁלֹּא נִשְׁתַּיְּרָה מֵהֶם אֶלָּא תִּינֹקֶת אַחַת, וְאוֹתָהּ תִּינֹקֶת נָפְלָה מִן הַגַּג לָאָרֶץ. נָפְלָה וּמֵתָה. טְמָנָהּ בִּדְבַשׁ שֶׁבַע שָׁנִים, כְּדֵי שֶׁיֹּאמְרוּ: בַּת מֶלֶךְ נָשָׂא.
אָמַר: מִי דּוֹרֵשׁ “מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ” (דברים יז, טו)? – חֲכָמִים. עָמַד וְהָרַג אֶת כָּל הַחֲכָמִים וְלֹא שִׁיֵּר אֶלָּא בָּבָא בֶּן בּוּטָא לִטֹּל מִמֶּנּוּ עֵצָה; עָטַר אוֹתוֹ עֲטָרָה שֶׁל עֲלוּקוֹת וְנִקֵּר אֶת עֵינָיו.
פַּעַם אַחַת בָּא הוֹרְדוֹס וְיָשַׁב לְפָנָיו וְאָמַר לוֹ: רָאִיתָ עֶבֶד רַע זֶה מַהוּ עוֹשֶׂה?
– אָמַר לוֹ: מָה אֶעֱשֶׂה לוֹ?
− קַלְּלֵהוּ!
− נֶאֱמַר: “גַּם בְּמַדָּעֲךָ מֶלֶךְ אַל תְּקַלֵּל” (קהלת י, כ).
− זֶה אֵינוֹ מֶלֶךְ.
− וְלֹא יְהֵא אֶלָּא עָשִׁיר, וְנֶאֱמַר: “וּבְחַדְרֵי מִשְׁכָּבְךָ אַל תְּקַלֵּל עָשִׁיר” (שם).
− וַהֲרֵי נֶאֱמַר: “וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר” (שמות כב, כז) – בְּעוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה עַמְּךָ, וְזֶה אֵינוֹ עוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה עַמְּךָ.
− מִתְיָרֵא אֲנִי, שֶׁמָּא יִשְׁמַע אָדָם וְיֵלֵךְ וְיוֹדִיעֶנּוּ.
− הֲרֵי אֵין כָּאן אָדָם שֶׁיֵּלֵךְ וְיֹאמַר לוֹ, אֶלָּא אֲנִי וְאַתָּה.
− “עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל” (קהלת י, כ).
אָמַר לוֹ הוֹרְדוֹס: אֲנִי הוּא. אִלְמָלֵי יָדַעְתִּי שֶׁהַחֲכָמִים זְהִירִים כָּל כָּךְ לֹא הָיִיתִי הוֹרְגָם; עַכְשָׁו מָה תַּקָּנָתוֹ שֶׁל אָדָם כְּמוֹתִי?
אָמַר לוֹ בָּבָא בֶּן בּוּטָא: הוּא כִּבָּה אוֹרוֹ שֶׁל עוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר” (משלי ו, כג) – יֵלֵךְ וְיַעֲסֹק בְּאוֹרוֹ שֶׁל עוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם” (ישעיה ב, ב). וְיֵשׁ אוֹמְרִים: כָּךְ אָמַר לוֹ: הוּא סִמֵּא עֵינוֹ שֶׁל עוֹלָם – יֵלֵךְ וְיַעֲסֹק בְּעֵינוֹ שֶׁל עוֹלָם.
אָמַר לוֹ הוֹרְדוֹס: מִתְיָרֵא אֲנִי מִפְּנֵי הַמַּלְכוּת. אָמַר לוֹ: שַׁגֵּר שָׁלִיחַ לְרוֹמִי, יֵלֵךְ שָׁנָה וְיִשְׁהֶה שָׁנָה וְיַחֲזֹר שָׁנָה – וּבֵינְתַיִם תִּסְתֹּר וְתִבְנֶה.
עָשָׂה כָּךְ. שָׁלְחוּ לוֹ מֵרוֹמִי: אִם לֹא סָתַרְתָּ – אַל תִּסְתֹּר, אִם סָתַרְתָּ – אַל תִּבְנֶה; אִם סָתַרְתָּ וּבָנִיתָ – עֶבֶד רַע, לְאַחַר שֶׁעוֹשִׂין נִמְלָכִין? אִם כְּלֵי זֵינְךָ עָלֶיךָ − הֲרֵי סִפְרְךָ כָּאן: “לֹא מֶלֶךְ וְלֹא בֶּן מֶלֶךְ – הוֹרְדוֹס הָעֶבֶד נַעֲשָׂה בֶּן חוֹרִין”.
כְּשֶׁהָיוּ עוֹסְקִים בְּבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּימֵי הוֹרְדוֹס, הָיוּ יוֹרְדִים גְּשָׁמִים בַּלַּיְלָה. לְמָחָר נָשְׁבָה הָרוּחַ וְנִתְפַּזְּרוּ הֶעָבִים וְזָרְחָה הַחַמָּה, וְיָצְאוּ הָעָם לִמְלַאכְתָּם – וְיָדְעוּ שֶׁמְּלֶאכֶת שָׁמַיִם בִּידֵיהֶם.
אָמְרוּ: מִי שֶׁלֹּא רָאָה בִּנְיַן הוֹרְדוֹס – לֹא רָאָה בִּנְיָן נָאֶה מִיָּמָיו. בַּמֶּה בְּנָאוֹ? אָמַר רַבָּה: בְּאַבְנֵי שַׁיִשׁ וּמַרְמָר; וְיֵשׁ אוֹמְרִים: בְּאַבְנֵי כֹּחַל, שַׁיִשׁ וּמַרְמָר; מוֹצִיא שָׂפָה וּמַכְנִיס שָׂפָה, כְּדֵי שֶׁיְּקַבְּלוּ אֶת הַסִּיד. בִּקֵּשׁ לְצַפּוֹתָם זָהָב – אָמְרוּ לוֹ
חֲכָמִים: הַנַּח, כָּךְ יָפֶה יוֹתֵר, שֶׁנִּרְאִין כְּגַלֵּי הַיָּם (בבא בתרא ג ע“ב־ד ע”א; תענית כג ע“א; סוכה נא ע”ב).
נָתַן עֵינָיו בְּאוֹתָה תִּינֹקֶת – התכוון לשאת את הנערה.
בַּת קוֹל – קול שיצא מן השמים.
שִׁיֵּר – השאיר בחיים.
אֶלָּא תִּינֹקֶת אַחַת – היא עצמה.
טְמָנָהּ – שימר את גופתה בדבש (שלא ידעו שמתה).
“מִקֶּרֶב אַחֶיךָ” וגו' – הוא הפסוק שממנו נלמד כי על המלך להיות בן לעם ישראל.
לִטֹּל – לקחת.
עֲלוּקוֹת – בעלי חיים מוצצי דם.
נִקֵּר – בעזרת העלוקות.
עֶבֶד רַע זֶה – הורדוס (והתכוון להכשילו בדיבור כלפי המלך).
וְלֹא יְהֵא אֶלָּא עָשִׁיר – גם עשיר אין לקלל.
בְּעוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה עַמְּךָ – הכתוב מדבר רק במי שמתנהג כמו בן ישראל.
אִלְמָלֵי – לוּ.
זְהִירִים – מקפידים בכבוד המלך.
תַּקָּנָתוֹ – תיקונו, כפרתו.
כִּבָּה אוֹרוֹ שֶׁל עוֹלָם – הרג את החכמים העוסקים בתורה.
יַעֲסֹק בְּאוֹרוֹ שֶׁל עוֹלָם – בבית המקדש.
“וְנָהֲרוּ אֵלָיו” – אל בית המקדש (ו“נהורא” בארמית הוא אור).
סִמֵּא – עיוור.
עֵינוֹ שֶׁל עוֹלָם – החכמים והמקדש, שהם מביאי האור לעולם.
מִפְּנֵי הַמַּלְכוּת – הרומית (שלא יתירו לו לפאר את המקדש).
תִּסְתֹּר – תהרוס (את הבניין הישן).
נִמְלָכִין – מתייעצים ומבקשים רשות.
אִם כְּלֵי זֵינְךָ וגו' – אמנם מלך אתה ואיש מלחמה, אך ספר היוחסין שלך המצוי ברומא מלמד שאינך מלך, אלא עבד שיצא לחופשי.
מְלֶאכֶת שָׁמַיִם – מעשה הרצוי לפני הקב"ה.
שַׁיִשׁ וּמַרְמָר – שיש לבן וירוק.
אַבְנֵי כֹּחַל – אבנים כחולות.
מוֹצִיא שָׂפָה וגו' – אבן אחת בולטת מעט והאבן שמעליה שקועה, כדי שיהיה מקום לטיח להיתפס.
נִרְאִין – אבני השיש.
*