לוגו
לְאַחַר קְרִיאָה "בַּנְּבִיאִים"
מיקום ביצירה:
0%
שמעון שמואל פרוג
שם היצירה...
mנחלת הכלל [?]
שפת מקור: רוסית
פרטי מהדורת מקור: עם עובד; תשס״ד 2004
תוויות:

רוּחַ קַל הִפְרִיחַ

גַּרְגַּר-חוֹל, נְשֹׂבֶת,

וְשָׂם עַל כַּף-מֹאזְנַיִם

עֲמוּסָה לָכֹבֶד.

מִגַּרְגֵּר קַלִּיל זֶה

חִישׁ הַכַּף הֻכְבָּדָה

וּמִיָּד לְמָטָּה

בְּשָׁאוֹן יָרָדָה.

אֱלֹהִים! הַאִם לֹא

זוֹ יָדְךָ מִלֵּאָה

אֶת כּוֹסֵנוּ עֶצֶב,

מְרִי עַל גְּדוֹתֶיהָ?

אֵי אַחֲרִית עָנְיֵנוּ,

אֵי שְׂכַר-תּוֹחֶלֶת?

צְחוֹק לַכֹּל – עָצְבֵּנוּ,

לַעַג – זַעַם פִּינוּ;

כָּל מִזְרַע יָדֵינוּ

בַּמִּדְבָּר זֵרִינוּ,

וַיִּפֹּל עַל אֶבֶן

חוֹל נִקְשֶׁה הַזֶּרַע,

הַחַמָּה שְׂרָפְתּוֹ,

הַצִּפּוֹר נִקֵּרָה.

וְשָׁמֵם כָּל תֶּלֶם

בְּשָׂדֶה קָרוּחַ,

בְּעָפָר וָאֵפֶר

יְכַסֵּהוּ רוּח.

בִּמְצוּקָה וָסֵבֶל

אֱמוּנָה נוֹבֶלֶת…

אֵי אַחֲרִית הַצַּעַר?

אֵי שְׂכַר-תּוֹחֶלֶת?


דְּמִי סָבִיב, עֵיפָה אִלֶּמֶת.

בִּשְׁיָרֵי אוֹרָה עוֹמֶמֶת

יִדְעֲכוּ הַחֲלוֹמוֹת.

עַל דַּפֵּי תוֹרָה אֵשֵׁבָה

וּבְעַצֶּבֶת אֶהְגֶּה בָהּ.

הָהּ, אַיֵּה אֵל-נְקָמוֹת,

אֵל-גְּמוּלוֹת, קִנְאָה וָזַעַם,

שֶׁהִרְעִיש, הִרְטִיט בְּרַעַם

אֲדָמוֹת, אֵי אֲדֹנָי,

אֵל חוֹרֵב וְאֵל סִינַי,

אֵל רַב-מַעַשׂ, גְּדָל-דֵּעוֹת,

אֲשֶר פַּעַם הִזְדַּעֲזֵעַ

מִפָּנָיו עוֹלָם פּוֹשֵׁעַ,

מְלֵא זִמָּה, כָּזָב וָשֹׁד!

הוֹי, לְקוֹל עַמְּךָ הַקְשֵׁב,

הוֹי, חֶלְקֵנוּ רְאֵה אֱלֹהַּ,

בְּמַלְכוּת זָדוֹן וָרֹעַ,

עִם סַף-רַעַל מַר, צוֹרֵב

בְּלִי-תַכְלִית תּוֹעִים אֲנַחְנוּ

וּמִיוֹם לְיוֹם שָׁכַחְנוּ

גַּם אוֹתָם הַמִּזְמוֹרִים,

אֶת כְּבוֹדְךָ מְפָאֲרִים.

כְּרָמִים זָרִים נָטְרָה

בַּת-צִיּוֹן וְגַם שָׁמְרָה

בֶּאֱשׁוּן לֵיל-אֲפֵלָה,

אַךְ מֵרוּחַ וּמִזֶּרֶם

לֹא נָטְרָה הִיא אֶת הַכֶּרֶם –

אוֹי וַאֲבוֹי לָהּ! – מִשֶּׁלָּהּ.

וְחַרְבּוֹ שֶל יְהוֹשֻׁעַ,

שֶׁקִּדְּשָה שֵׁם אֱלֹהִים

בִּקְרָבוֹת, חֲתַת גּוֹיִים –

חֲלוּדָה וָמַק כִּסּוּהָ;

נֵס-הַמַּכַּבִּים בָּלָה;

שְׁנוֹת הַסֵּבֶל וְהַנֶּכֶר

צֵל שִׁכְחָה הִשְרוּ עַל זֵכֶר

מַעֲשִׂים רַבֵּי-תְהִלָּה.

בַּאֲבַק דּוֹרוֹת גָּזִים

אַגָָּדוֹת-מִזְרָח נִקְבָּרוּ;

שֵׁם נָבִיא חֲכַם-רָזִים

בְּאָזְנֵינוּ כְּשֵׁם זָר הוּא.

וְכִי יִרְחֲקוּ מִמֶּנוּ

הַיָּמִים, אֲשֶׁר זַרְעֵינוּ

  • בֵּן סוֹרֵר שׁוֹכֵחַ אֵם –

יֶאֱטֹם אָזְנָיו מִשְׁמֹעַ

צִלְצוּלֵי לְשׁוֹן-אֱלֹהַּ,

עוֹד מְעַט – לֹא יְבִינֵם!…

שְׂמַח, אוֹיֵב יָהִיר, בְּלִי-הֶרֶף,

שִׂישָׂה לִשְׁבוּיֵי-הַחֶרֶב,

שְׁתֵה הַיַּיִן הַנִּבְחָר!

שִׁיר-צִיּוֹן בְּחוֹמוֹתֶיהָ

שֶׁל בָּבֶל, אַדְמַת-נֵכָר –

כְּבָר, זֶה-כְבָר לֹא יִשָּׁמֵעַ!

צַהֲלָה, שִׂישָׂה! בַּמִּשְׁמָר

בְּלֵיל-אֹפֶל אַל תֵּלֵכָה:

שׁוּר, יָנוּמוּ לְעֵינֶיךָ

הַמְּפִיקוֹת עֹז-נִצָּחוֹן

שְׁבוּיִים עוֹטֵי-קָלוֹן!

וּלְשִׁירַת אֻמָּה צוֹרֶרֶת,

עַלִּיזַת כֵּרָה סוֹעֶרֶת,

נִדְכָּאִים וּמֻשְׁפָּלִים,

הַלְוִיִּים אִישׁ עִם רֵעֵהו

עַל מִפְתַּן הֵיכַל-בָּבְלִים

בִּמְחוֹלוֹת-עַבְדוּת יֵצֵאוּ.