צְרָצַר־רַקְדָּן עָף וְשָׁר

כָּל הַקַּיִץ בְּלִי מָנוֹחַ:

וְעוֹד לֹא הִסְפִּיק לְהִתְפַּכֵּחַ,

עַד שֶׁאָתָא חֹרֶף מָר:

שְׂדוֹת־הַקָּמָה הִתְרוֹקָנוּ,

וּמְזוֹנוֹתָיו לֹא נִתָּנוּ,

חִנָּם יָתוּר עַל כָּל צִיץ,

אֵין עוֹד עָלֶה, אֵין עוֹד מִיץ…

הַכֹּל חָלַף עִם הַשְּׁאִיָּה

אָתָא מַחְסֹר, כָּפָן עָז;

נֶאֱלַם צְרָצַר, שִׁירוֹ גָּז…

וְהַיִּתָכֵן לָשִׁיר אָז,

כְּשֶׁהַבֶּטֶן רֵיקָנִיָּה?

וְזוֹחֵל הוּא בְלֵבָב רָע,

וְאֶל נְמָלָה קְטַנָּה בָא:

"– הוֹי, יְדִידָה, אַל תִּדְחִינִי!

וּבְעֵת צָרָה לִי – תִּמְכִיִני!

פְּדִינִי נָא מִקֹּר וָצֹם,

עַד יָגִיעוּ יְמוֹת הַחֹם…"

– "שָׂא נָא, חָבֵר, כִּי אֶשְׁאָלְךָ:

בְּכָל הַקַּיִץ מַה עֲמָלְךָ?

– הִיא שׁוֹאֶלֶת שַׁאֲלַת תֹּם –

– עָמָל, דְּאָגָה – כְּלוּם יָדַעְתִּי?

עַל כָּל אָחוּ, עַל כָּל נִיר

אָז הִרְבֵּיתִי שְׂחוֹק וָשִׁיר

וְכִמְעַט שֶׁנִּשְׁתַּגַּעְתִּי!….

– כַּךְ, וּבְכֵן…

…כָּל תְּקוּפַת־הוֹד

הִתְעַסַּקְתִּי רַק בְּזִמְרָה…

– רַק בְּזִמְרָה – זוּהִי אִמְרָה;

עַכְשָׁו אֵפוֹא לֵךְ וּרְקוֹד!

מלחין: אנטון רובינשטיין (המקור אופוס 64 מס' 5)