כָּךְ אִתָּךְ אֵשֵׁב לִי בַּמִּטְבָּח.

נֵפְטְ לָבָן מֵרִיחַ רֵיחַ רַךְ.

הַסַּכִּין הַחַד, פְּרוּסַת לַחְמִי…

אִם תִּרְצִי, הַפְּרִימוּס תְּנַפְּחִי,

אוֹ הַתִּירִי חֶבֶל מְפֻתָּל

וְקִשְׁרִי עַד שַׁחַר אֶת הַסַּל,

שֶׁנִּסַּע יָשָׁר לַתַּחֲנָה,

אִישׁ אוֹתָנוּ שָׁמָּה לֹא יִמְצָא.

ינואר 1931, לנינגרד