עֶדְנַת פְּרָחִים וָזֶמֶר מְשַׁכֶּרֶת

הִיא מִשְׁאָלָה אֲשֶׁר עָבַר זְמַנָּהּ.

שֵׁמוֹת הַנִּשְׁמָעִים לָרִאשׁוֹנָה –

רַק יִפְעָתָם לַמְּשׁוֹרֵר מֻתֶּרֶת.

אַךְ בַּמָּלוֹן עוֹדוֹ מֻנָּח הַוֶּרֶד

אֲשֶׁר נִשְׁכַּח, וַדַּאי בְּכַוָּנָה,

עַל הוֹצָאַת רוּדֶל הַנּוֹשָׁנָה

בְּמַהֲלַךְ אוֹתָהּ פְּרֵדָה נִמְהֶרֶת –

וַעֲבוּרוֹ אַרְהִיב לִכְתֹב סוֹנֶט.

סִפְרִי יֹאמַר: הָאַהֲבָה עֲדַיִן

מָרָה מִמָּוֶת וּכְבֵדָה מִיַּיִן,

כְּמוֹ בַּמֵּאָה הַשְּׁלוֹשׁ־עֶשְׂרֵה – כָּעֵת.

וּכְשֶׁאַגִּישׁ אוֹתוֹ אֶל הַשְּׂפָתַיִם,

אוּלַי לֹא תַּחֲשֹׁב לִי זֹאת לְחֵטְא?

טור 7: ז’ופרֶה רוּדֶל (Rudel, ‏1125–1148) – טרובדור צרפתי, ממציאו של נושא ה“אהבה מרחוק” בשירה האירופית. שמו יצא לתהילה לא מעט בזכות מחזהו של אדמונד רוסטָן, “הנסיכה הרחוקה”.

ניקולאי גומילוב (1886–1921), בעלה של המשוררת אנה אחמטובה, נמנה עם מייסדי הזרם האקמֶאיסטי הרוסי, שיצא נגד סבך הסמלים של הסימבוליזם. האקמֶאיסטים שאפו לחזור לשמות הבתוליים, “הנשמעים לראשונה”, המנותקים מן ההקשרים התרבותיים. בהקשר זה ידועה במיוחד אמירתו של סרגיי גורודצקי: “אצל האקמֶאיסטים שב הוורֶד ונעשה טוב כשלעצמו.” בסונטה שלעיל מתמודד גומילוב עם השאלה: כיצד אפשר לכתוב סונטה בעידן האקמֶאיסטי, ובמיוחד – סונטה על ורד?