עָיֵף, אֲנִי נֶחְפָּז לְמִטָּתִי,

מִפְלָט לְגוּף רָצוּץ מִנְּדוּדָיו,

וְאָז מַתְחִיל מַסָּע בְּגֻלְגָּלְתִּי,

עֲמַל הָרוּחַ בִּכְלוֹת עֲמַל הַגֵּו.

כִּי מִמֶּרְחַק בֵּיתִי מַחְשְׁבוֹתַי

עוֹלוֹת אֵלֶיךָ לָרֶגֶל בִּדְבֵקוּת,

קוֹרְעוֹת לִרְוָחָה אֶת עַפְעַפַּי

וְנִנְעָצוֹת בַּחשֶׁךְ הֶעָבֹת.

אֲבָל עֵינֵי רוּחִי הַמְדַמָּה

רוֹקְמוֹת צִלְּךָ מוּל עַפְעַפַּי עִוְרִים,

וְזֶה, כְּיַהֲלוֹם בְּלֵיל אֵימָה,

מֵאִיר אֶת פְּנֵי הַלַּיְלָה הַשְּׁחוֹרִים.

   גּוּפִי בַּיּוֹם, רוּחִי בַּחֲשֵׁכָה

   אֵינָם מוֹצְאִים מָנוֹחַ לִי וּלְךָ.