הַאִם מִפַּחַד בְּכִי שֶׁל אַלְמָנָה

אַתָּה שׂוֹרֵף בְּרַוָּקוֹת יָמֶיךָ?

הָהּ, אִם חֲשׂוּךְ־בָּנִים אַתָּה תִּגְוַע,

תֵּבֵל כְּמוֹ שַׁכּוּלָה תִּבְכֶּה עָלֶיךָ;

תֵּבֵל תִּהְיֶה לְךָ לְאַלְמָנָה,

תִּבְכֶּה שֶׁלֹּא הוֹתַרְתָּ דְּמוּת וָצֶלֶם

כְּשֶׁהָלַכְתָּ, בְּעוֹד שֶׁכָּל אִשָּׁה

זוֹכֶרֶת פְּנֵי אִישָׁהּ בִּפְנֵי הַיֶּלֶד.

כָּל מַה שֶּׁאִישׁ קַל־דַּעַת מְבַזְבֵּז,

רַק מְשַׁנֶּה מָקוֹם, אַךְ מְהַנֶּה עוֹד,

וְאִלּוּ יֹפִי מְבֻזְבָּז כָּלֶה,

אִם אֵין הוּא מְנֻצָּל – סוֹפוֹ שׁוֹקֵעַ.

   אָדָם אֵינוֹ אוֹהֵב אֶת זוּלָתוֹ

   אִם כָּכָה הוּא רוֹצֵחַ אֶת עַצְמוֹ.