פֹּה נָח זָמִיר עָצוּב, הָהֵלֶךְ שֶׁמָּעַד, –

עַל מִשְׁכָּבוֹ שֶׁלוֹ לָרִאשׁוֹנָה –

שׁוּלְיָא־של־חַיָּטִים, אִישׁ־פַּיִט נָד־וָנָע,

מַבּוּעַ־שִׁיר אֲשֶׁר נָדַם קוֹלוֹ לָעַד.

אַל תַּעַקְרוּ מִתֵּל־קִבְרוֹ אֶת הַדַּרְדָּר,

גַּבְשׁוּשִיּוֹת שְׁלָגִים אַל תִּשְׁקְדוּ לִגְרוֹף, –

הַנָּח מִתַּחְתֵּיהֶם לֹא עוֹד יֵדַע מַכְאוֹב.

הוּא פֹּה הִשְׁלִים עִם הָרִמָּה וְהָעַכְבָּר.

אַל־נָא תִּזְרוּ פְּרָחִים עַל רֶגֶב־הַמְּנוּחוֹת.

אַל תַּעַמְלוּ לִתְקוֹן אֶת שֶׁהָרְסוּ רוּחוֹת.

וְהַיַּנְשׁוּף – אַל נָא תָּבוֹאוּ לְגָרְשׁוֹ.

דְּבוֹרָה, פַּרְפָּר וּזְבוּב יָסֹבּוּ כְּעָנָן.

תִּרְעֶה בְּאֵין מַחְרִיד עִזּוֹ שֶׁל הַקַּבְּרָן.

וְאֶת נַפְשׁוֹ – הַנִּיחוּ לְנַפְשׁוֹ.