מַה תַּעֲשֶׂה, יָהּ, אִם אָמוּת?

כַּדְּךָ אֲנִי (וְאִם הוּא כָּתוּת?).

יֵינְךָ אֲנִי (וְאִם הוּא חָמוּץ?).

אֲנִי לְךָ מְלָאכָה וּכְסוּת,

עִמִּי יֹאבַד גַּם טַעַמְךָ.

וּבַיִת לֹא יִהְיֶה לְךָ

בּוֹ תְּבֹרַךְ בִּשְׂפַת רֵעוֹת.

מֵעַל רַגְלֶיךָ הַיְגֵעוֹת

אֲנִי, אַנְפִּילָתְךָ, אֶצְנַח.

זֶה מְעִילְךָ מִמְּךָ יִסַּב.

וּמֶבָּטְךָ, אֲשֶׁר בְּרֶטֶט

עַכְשָׁו לֶחְיִי אוֹתוֹ קוֹלֶטֶת,

יָבוֹא, יָתוּר אַחֲרַי בְּלִי הֶרֶף, –

עַד שֶׁלְּבַסּוֹף, עִם רֶדֶת עֶרֶב,

בְּחֵיק אֲבָנִים זָרוֹת יִשְׁכַּב.

מַה תַּעֲשֶׂה, יָהּ? לְךָ אֶדְאַג.