שְׁלַח לְלִבְּךָ אֶת הַפֶּתֶק
כִּי הָרוּחוֹת פּוֹנִים,
כִּי יֵשׁ תִּקְוָה עַד לְמֶתֶק
עֵת הָאֵלִים עוֹנִים.
זְקֹף אֶת גַּבְּךָ וְהַתְמִידָה
בְּתוֹךְ הַמִּשְׁלָב הַגָּדוֹל.
הַנֻּקְשׁוּת תָּפוּג לְאִטָּהּ,
בְּלִי מֵשִׂים יָסוּר הָעֹל.
בַּגְזֵרָה, אֲשֶׁר בָּהּ דַּרְתָּ
עַד כֹּה, יִתְגַּלּוּ בְקִיעִים.
וְלַצִּנוֹק בּוֹ סֻגַּרְתָּ
סַהַר אֶת אוֹרוֹ יַנְעִים.
מיזוֹ, ראשית פברואר 1924