הוּא מַשְׁבִּיעוֹ. וְהוּא נִלְפָּת, נִצָּב.
נִצָּב מָה? הָאַחֵר. כָּל שֶׁאֵינֶנּוּ
הוֹפֵךְ לִיצוּר. וְהַיְצוּר מַפְנֶה אֵלָיו
פַּרְצוּף חָפוּז הַמָרֻבֶּה מִמֶּנּוּ.
הוֹ, הַחַרְטֹם, חֲזַק, חֲזַק, חִזְקָה!
הַשְׁוֵה מִשְׁקָל. הַשְׁקֵט אֶל הַמֹּאזְּנַיִם,
לְמַעַן גַּם אוֹתְךָ וְאֶת בֵּיתְךָ
וְגַם הַמִּשְׂפָּח מִמּוּל יִשְׂאוּ בִשְׁנַיִם.
הַפּוּר נוֹפֵל. וּמִתְרַחֵשׁ חִבּוּר.
עַתָּה יֵדַע: עַל הַסֵּרוּב גָּבַר הוּא.
אַךְ בְּפָנָיו כְּמוֹ הַמְּחוֹגִים חָבְרוּ
וּשְׁעַת חֲצוֹת. גַּם הוּא עַצְמוֹ קָשׁוּר.
מיזוֹ, 12 בפברואר 1924