מִשְׂחָק זֶה, בּוֹ נִצְּבוּ לְיַד אִילָנִים
וְאַחַר כָּךְ הַמְּקוֹמוֹת הֶחֱלִיפוּ,
הַלֹּא הָיָה, כְּמוֹ נִכְסְפוּ, הִקְשִׁיבוּ
אֶל הָעוֹלָם בּוֹ דַּרְתָּ לְפָנִים?
כִּמְעַט מִתּוֹךְ הָאִילָנִים בָּנוֹת
רוֹגְשוֹת קָפְצוּ עַל פְּנֵי אוֹרָה צוֹלֶבֶת
וְזוֹ אֲשֶׁר נוֹתְרָה בֵּין הַמְּקוֹמוֹת
עָמְדָה בָדָד, הָיְתָה אֵלָה אוֹהֶבֶת.
הַתָּוֶךְ שֶׁלַּעֲבָרִים מַבְהִיל,
זִיק הַבְּחִירָה, הַפֶּתַע שֶׁבְּכָל צַעַד…
וּכְמוֹ הִפְעִים אוֹתָן הַאֱלֹהִי,
הָיָה לִבָּן אִילָן וְתָוֶךְ יַחַד.
ראגאץ, יולי 1924