II

הָאִשָּׁה הַכְּחֻלָּה, מְקֻשָּׁרָה וּמְמֹרָקָה, בְּחַלּוֹנָהּ

לֹא אִוְּתָה כִּי בַּרְקָנִים כְּסוּפִים פְלּוּמִיִּים

יִהְיוּ כֶּסֶף קַר, אַף לֹא כִּי עֲנָנִים קְצוּפִים

יִהְיוּ קֶצֶף, יִהְיוּ גַּלִּים מֻקְצָפִים, יָנוּעוּ כְּמוֹתָם,

אַף לֹא כִּי תִפְרָחוֹת מִינִיּוֹת יַרְגִּיעוּ

בְּלִי הִתְמַכְּרֻיּות עַזּוֹת, אַף לֹא כִּי לַהַט

הַקַּיִץ הַהוֹפֵךְ נִיחוֹחִי לְעֵת־לַיִל

יַעֲצִים חֲלוֹמוֹת־נֵפֶל שֶׁלָּהּ וִיקַבֵּל

בַּשֵּׁנָה אֶת צוּרָתוֹ הַטִּבְעִית. דַּי הָיָה

לָהּ שֶׁזָּכְרָה: בַּרְקָנִים כְּסוּפִים

שֶׁלָאָבִיב שָׁבִים לִמְקוֹמוֹתֵיהֶם בַּעֲלֵי־הַגֶּפֶן

לְהָצֵן פְּעִימוֹתֵיהֶם אַדְמוּמִיּוֹת; הָעֲנָנִים הַקְּצוּפִים

אֵינָם אֶלָּא עֲנָנִים קְצוּפִים; פְּרִיחוֹת קְצוּפוֹת

כָּלוֹת בִּבְתוּלֵיהֶן; וְאַחַר

כְּשֶׁהַחֹם הַהַרְמוֹנִי שֶׁל אָרְנֵי אוֹגוּסְט

נִכְנָס לַחֶדֶר, הוּא מְנַמְנֵם, וְהוּא־הוּא הַלָּיְלָה.

דַּי הָיָה לָהּ שֶׁזָּכרָה.

הָאִשָּׁה הַכְּחֻלָּה נִשְׁקְפָה וּמֵחַלּוֹנָהּ קָרְאָה בְּשֵׁם

לְאַלְמֻגֵּי־הַקַּרְנִיּוֹת, צוֹנְנוֹת וּצְלוּלוֹת,

צוֹנְנוֹת, מַתְווֹת בְּצִנָּה, בִּהְיוֹתָן בְּמַמָּשׁ,

צְלוּלוֹת וְהָעַיִן לְבַדָּה גְבוּלָן מַסִּיגָה.