לוגו
טְרוּבָּדוּר
מיקום ביצירה:
0%

בלדה רוסית

טְרוּבָּדוּר הוֹלֵךְ שָׂמֵחַ

עַז הַשֶּׁמֶשׁ, צַח הַיּוֹם,

קַל צִלּוֹ שֶׁל עֵץ הַזַּיִת

וּסְלָעִים יָפִיקוּ חֹם.


בְּנָזִיר קוֹדֵר פּוֹגֵעַ

וְשׁוֹרֵר לוֹ: "אָב קָדוֹשׁ!

אִם תִּצְחַק וְאִם תִּבְכָּיָה,

סוֹף אֶחָד לְכָל אֱנוֹשׁ."


מְקַלְּסִים נִימֵי הַנֵּבֶל

אַהֲבָה וְעֲלוּמִים,

וְשַׁלְהֶבֶת-אֵשׁ יוֹקֶדֶת

בְּעוֹרְקֵי נָזִיר תָּמִים.


בַּת-אִכָּר הִנֵּה בַּדֶּרֶךְ

טְרוּבָדוּר יָשִׁיר גַּם לָהּ:

"אֵשׁ עֵינַיִךְ, יוֹנַת-חֶמֶד,

תִּשְׂרְפֵנִי עַד כָּלָה!"

בְּעָנִי פּוֹגֵעַ: "אַחָא,

אָנוּ שְׁנֵינוּ עֲשִׁירִים!

לָנוּ שֶׁמֶשׁ, לָנוּ שַׂחַק,

מֵי-מַבּוּעַ בֶּהָרִים.


לֹא נִבְנֶה חוֹמוֹת נְחֹשֶׁת,

מְצוּדוֹת רַבּוֹת הַפְּאֵר,

וְגָזַל הַמְנַצֵּחַ

רַק חַיֵּינוּ, לֹא יוֹתֵר!…"


וּמְלֵּא עֹז, בְּלַהַט שֶׁמֶשׁ,

בֵּין צוּרִים צְמֵאִים לְצֵל,

טְרוּבָּדוּר הוּלֵךְ שָׂמֵחַ

וּבְפִיו שִׁיר הַלֵּל.


וּפִתְאֹם רָאָה: נוֹסֵעַ

מִישֶׁהוּ עַל רֹאשׁ הָהָר:

כִּידוֹנוֹ וְכוֹבַע-כֶּסֶף

מַבְרִיקִים בְּרֹב הָדָר;


בְּאַדֶּרֶת סָמִיט-אֹדֶם

אַחֲרָיו נוֹשְׂאֵי כֵּלִים,

גַּם לָהֶם עֲדָיֵי תִּפְאֶרֶת

אֲרָיוֹת וּמִגְדָּלִים;


לְבוּשֵׁי מַדִּים שֶׁל עֶשֶׁת

אַבִּירִים רוֹכְבִים לְאַט,

חֲרָבוֹת בְּאוֹר קַרְנַיִם

נוֹצְצוֹת כָּאֵשׁ כִּמְעַט.


פְּנֵי הַטְּרוּבָּדוּר חָוָרוּ.

"הֵי, זַמָּר-נוֹדֵד, עֲמֹד!

שַׁלִּיט קַסְטִילְיָה לְפָנֶיךָ

מֶלֶךְ רַב עֲטוּר הַהוֹד!


"שִׁירָה לָנוּ אֵיךְ בָּעֵמֶק

שָׁם הָעֲרָפֶל הַשָׂב,

דָּם נִבְזֶה שָׁטַף כְּפֶלֶג,

דַּם כְּלָבִים מוּגֵי לֵבָב!"

טְרוּבָּדוּר – עֵינָיו הִבְרִיקוּ,

וּדְבָרוּ הָיָה: "אָמְנָם,

הִנְנִי נָכוֹן לָשִׁיר לְךָ,

רַק, הַמֶּלֶךְ, אַל תִּזְעַם!

מְנַת שִׁירִים נָתַן אֱלוֹהַּ

לַפַּיְּטָן אֲשֶׁר יָדַע

לְהַלֵּל אֱמֶת וָצֶדֶק,

נֹעַר יֹפִי וְחֶמְדָּה;

שֶׁמִּשֶׁקֶר וּמִפַּחַד

יִתְרַחֵק לְעוֹלָמִים,

שֶׁיָּעִיר חִבָּה בַּיֶּלֶד,

וְשִׂנְאָה בְּלֵב מוֹשְׁלִים!

וְעַד אֲשֶׁר נוֹשֵׂא אֱלוֹהַּ

כָּל תִּשָּׂא הָאֲדָמָה!

מְהַלְּכִים בִּשְׁמֵי הַתְּכֵלֶת

עֲנָנִים כִּבְדֵי אֵימָה;


מַה לָּהֶם כּידוֹן הַכֶּסֶף,

פְּאֵר הַדֶּגֶל? הֲיוּכַל

זֶה מָגֵן שֶׁבְּיָדֶיךָ

לְהָגֵן מִפְּנֵי גּוֹרָל?


אַל נָא תִּתְהַלֵּל, הַמֶּלֶךְ!

הַשּׁוֹאָה הִנָּהּ קְרוֹבָה.

הֲתִרְאֶה מִישׁוֹר רוֹגֵעַ?

הוּא יַשְׁמִיעֲךָ תְּשׁוּבָה…


הַתְּשׁוּבָה תִּהְיֶה מַחֲרֶדֶת…

וְאוּלָם עַד אָז – קַבֵּל!"

וּכְסָיַת יָדוֹ בְּאֹמֶץ

הוּא זָרַק בִּפְנֵי מוֹשֵׁל.


“מוֹת יוּמַת!” רוֹמֵס הָרֶכֶב

אֶת הָעֶלֶם הַפַּיְּטָן,

עַל יִפְעַת פָּנָיו קוֹלֵחַ

דָּם בְּזֶרֶם אַרְגָּמָן.


“מוֹת יוּמַת!” חָזֶה פָּלוּחַ

לֹא נָשָׁם עוֹד. הוּא שָׁתַק.

הִתְגּוֹלֵל שָׁבוּר הַנֵּבֶל

עַל יָדוֹ בְּתוֹךְ אָבָק.


רַד הַיּוֹם. הַשֶׁמֶשׁ שַׁחָה.

דֹּם רָכַב לוֹ הַמּוֹשֵׁל.

בְּצַלְעֵי צוּקִים מֵעֵמֶק

אַט זָחַל הָעֲרָפֶל.


וְיֵשׁ אֲשֶׁר נִדְמֶה לַמֶּלֶךְ:

אֵי-מִשָּׁם, מֵאֲפֵלָה

קוֹל אַמִּיץ וּצְלִיל שֶׁל נֵבֶל

מַגִּיעִים שֵׁנִית אֵלָיו.


שׁוּב יַגִּיעוּ, יִשָּׁמָעוּ

הַשִּׁירִים הַחָפְשִׁיִּים,

לַמֵּתִים בָּם זֵכֶר נֶצַח

וְתוֹחֶלֶת לַחַיִּים!