כְּשֶׁסַּבְתָּא שֶׁלִי אֶת לִיזָה כִּשְּׁפָה
בִּקְּשׁוּ לְשָׂרְפָהּ אַנְשֵׁי הַיִּשּוּב.
הִכְתִּים הַפָּקִיד הַרְבֵּה דְּיוֹ עַל נְיָר
אַךְ הִיא סֵרְבָה לְהוֹדוֹת בַּכִּשּׁוּף.
וְכַאֲשֶׁר דְּחָפוּהָ אֶל תּוֹךְ הַדּוּד
בִּצְרָחָה הוֹצִיאָה לֵב וּקְרָבַיִם.
וְעֵת הִתְעַלָּה הֶעָשָׁן הַשָּׁחוֹר
הִתְעוֹפְפָה כְּעוֹרֵב לִמְרוֹמֵי שָׁמַיִם.
סָבָתִי הַשְּׁחוֹרָה, בַּעֲלַת הַכָּנָף!
לַכֶּלֶא אֵלַי לְבִקּוּר הַגִּיעִי!
עִבְרִי חִישׁ-קַל מִבַּעַד לַסּוֹרֵג
וּגְבִינָה וְעוּגָה לִי הָבִיאִי.
סָבָתִי הַשְּׁחוֹרָה, בַּעֲלַת הַכָּנָף!
הַאִם תּוּכְלִי לִדְאֹג בְּטוּבֵךְ,
שֶׁהַדּוֹדָה לֹא תְּנַקֵּר אֶת עַינַי
עֵת מָחָר תָּלוּי בָּאֲוִיר אֲרַחֵף.