אַזְכִּיר פֹּה אֶת הָעֶלֶם שָׁלוֹם־נֹחַ, מִבְּנֵי סִמְטָתֵנוּ אַף הוּא, אֲשֶׁר הָלַךְ לְבַקֵּשׁ לוֹ “תַּכְלִית” בַּכְּרָךְ.
בֶּן יְשִׁיבָה אֲשֶׁר פָּרַשׁ מִתַּלְמוּדוֹ הָיָה, וְקָרוֹב אוֹ מוֹדָע אֵין לוֹ בָּעִיר הַגְּדוֹלָה, וּבְכֵן פָּנָה אֶל בְּנָהּ שֶׁל יוֹכֶבֶד “הַמְּתוּקָה”, שֶׁהִיא שְׁכֵנָה וּבַת מֵצַר לְאִמּוֹ, וְהָאִישׁ הַחוֹלַנִּי נַעֲנָה לוֹ, הִמְצִיא לוֹ מְעַט עֲבוֹדָה בְּשָׂכָר וְגַם נָתַן לוֹ אֶת בַּתְיָה הָרַכָּה לְלַמְּדוֹ אֶת לִמּוּדֵי הַחֹל.
כְּפִי יְכָלְתָּהּ בָּעֵת הַהִיא לִמְּדָה אוֹתוֹ זוֹ, רַק רֵאשִׁית דַּעַת הַשָּׂפָה וּמְעַט תַּרְגִילֵי חֶשְׁבּוֹן, עַד אֲשֶׁר יָכֹל “לַעֲמוֹד עַל רַגְלָיו”, וּלְהַמְשִׁיךְ אֶת דַּרְכּוֹ בְּכֹחוֹת עַצְמוֹ.
וְהִנֵּה הָיָה זֶה אֲשֶׁר הִיא דָמְתָה לְאִישׁ, שֶׁנָּתַן פַּעַם רַק פְּרוּטוֹת מִסְפָּר לַחֲבֵרוֹ וְקִבֵּל תַּחְתֵּיהֶן לְאַחַר זְמַן דִּינְרֵי דִינָרִים. כִּי אַחֲרֵי כֵן, כְּשֶׁהַנַּעֲרָה הוּצְאָה מֵחֲמַת הַמַּצָב הַקָּשֶׁה, מִבֵּית סִפְרָהּ, בָּא הוּא, מְזֻיָּן בִּידִיעוֹת רַבּוֹת, וְעָזַר לָהּ בְּלִמּוּדֶיהָ וְגַם סִפֵּק לָהּ סִפְרֵי לִמּוּד וּקְרִיאָה.
גַּם אַחֲרֵי כֵן, כְּשֶׁעָבְרָה עִם בְּנֵי מִשְׁפַּחְתָּהּ אֶל הָעֲיָרָה, הוֹסִיף עוֹד לִשְׁלוֹחַ לָהּ סְפָרִים וְחֹבְרוֹת, אוֹ שֶׁהֱבִיאָם לָהּ בְּעַצְמוֹ כַּאֲשֶׁר בָּא לְאִמּוֹ, שָׂרָה-נֶחָה, לִימֵי הֶחָג.
שְׁתֵּי פְּעָמִים בַּשָּׁנָה בָּא, כָּרָגִיל, לְהִתְרָאוֹת עִם הָאֵם הָאַלְמָנָה, וּבַהַפְסָקוֹת, בֵּין חַג לְחַג, שָׁלַח לָהּ אִגְּרוֹת רְצוּפוֹת דִּבְרֵי חִבָּה, וְהִיא, מֵאֵין לָהּ אֶמְצָעִי לְהַבִּיעַ לוֹ אֶת רַחֲשֵׁי לִבָּהּ, הִשְׁקִיעָה אוֹתָם בְּעוּגוֹת הַגְּבִינָה שֶׁגִּבְּנָה וְשָׁלְחָה לוֹ בְּכָל הִזְדַּמְנוּת, אוֹ בְּכָתְנוֹת הַבַּד שֶׁתָּפְרָה בִּשְׁבִילוֹ.
בִּשְׁבִיל אַרְבַּעַת בָּנֶיהָ הָאֲחֵרִים הֵכִינָה יוֹם-יוֹם אֶת אֲרֻחָתָם וְצֵרְפָה לִמְנָתוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד תּוֹסֶפֶת שֶׁל אַהֲבַת אֵם, וְאוּלָם הַחֵלֶק בִּשְׁבִיל אֲחִיהֶם הָרָחוֹק נִשְׁאַר חָתוּם בְּלִבָּהּ וְתָסֵס שָׁם כְּמִין סַם מְשַׁכֵּר, עַד כִּי הִתְנוֹדְדָה לִפְעָמִים מֵרֹב חוּשֶׁיהָ. וְאֵלֶּה אֲשֶׁר רָאוּהָ בְּצִפִּיָּתָהּ לִפְנֵי פֶּתַח בֵּית הַפּוֹסְטָה, אוֹ בַּעֲמִידָתָהּ לְיַד בֵּיתָהּ, כַּאֲשֶׁר נוֹשֵׂא-הַמִּכְתָּבִים עָבַר עָלֶיהָ מִבְּלִי לְהִתְעַכֵּב, עָמְדוּ מִבְּלִי מֵשִׂים לַחֲשׁוֹב אֶת מִסְפַּר הַיָּמִים שֶׁנִּשְׁאֲרוּ עוֹד עַד לֶחָג.
וְהִנֵּה נִרְאֲתָה זוֹ בֹּקֶר אֶחָד בַּחֲצֵרָהּ, כְּשֶׁמִּטְפַּחַת “חֲצִי הַמֶּשִׁי” קְשׁוּרָה לָהּ לְרֹאשָׁהּ וְהִיא שׁוֹפֶתֶת, שֶׁלֹא כָּרָגִיל, אֶת מֵחַם הַפַּח הַקָּטָן שֶׁלָּהּ. וְעַד מְהֵרָה נִרְאָה בֵּין הַהוֹלְכִים לְבֵית־הַכְּנֶסֶת הָעֶלֶם הָאוֹרֵחַ עִם תִּיק הַתְּפִלִין בְּיָדוֹ.
אָז נִפְלְגוּ וְהוּרְמוּ רֶגַע שְׁנֵי חֲצָאֵי הַוִּילוֹן בַּחַלּוֹן הַקִּדְמִי שֶׁבְּבֵית “הַמְּתוּקִים” וְשָׁבוּ וְיָרְדוּ – וְאַחַר כָּךְ הָלַךְ וְנִמְשַׁךְ הַיּוֹם מִתּוֹךְ מְתִיחוּת, אָרֹךְ עַד לְאֵין קֵץ.
בַּתְיָה, עִם חוּטֵי הָרִקְמָה עַל צַוָּארָהּ, בָּאָה כְּפַעַם בְּפַעַם, שֶׁלֹא כְּדַרְכָּהּ, לְהָצִיץ אֶל הַשָּׁעוֹן שֶׁמֵעֵבֶר לַמְּחִצָּה, אוֹ שֶׁהִיא נִמְצְאָה זְקוּקָה פִּתְאֹם לַמַּגְהֵץ וְהָלְכָה בְּעַצְמָהּ לְהַתְקִינוֹ, וְעֵינֶיהָ, לְאוֹר הַגֶּחָלִים שֶׁנָּשְׁפָה בָּהֶן, בְּתוֹךְ אַפְלוּלִית הַפְּרוֹזְדוֹר, הִתְנוֹצְצוּ בְּבָרָק שֶׁל יִסּוּרֵי צִפִּיָּה.
וּמִן הַצַּד הַשֵּׁנִי, הִנֵּה נִשְׁלְחוּ הֵנָּה מִזְּמַן לִזְמַן בְּנֵי הָאַלְמָנָה הַקְּטַנִים לְבַקֵּשׁ עִפָּרוֹן, אוֹ עֵט וּדְיוֹ לִכְתִיבָה, וּכְשֶׁאֵלֶּה נִשְׁתַּהוּ, הוֹפִיעַ בַּפֶּתַח, שֶׁמֵּאֲחוֹרֵי הַגָּדֵר, אֲחִיהֶם הָאוֹרֵחַ וְעָמַד לְחַכּוֹת מִתּוֹךְ קֹצֶר רוּחַ.
אַבָל הִנֵּה הִגִּיעַ, סוֹף סוֹף, הָעֶרֶב, וְהָעֶלֶם, שֶׁיָּצָא לְהִתְהַלֵּךְ אֵילַךְ וְאֵילַךְ עַל פְּנֵי הָרְחָבָה, נִזְדַּמֵּן עִם הַנַּעֲרָה בְּהֶסַּח-הַדַּעַת, עַל פִּי רֹב, כַּאֲשֶׁר יָצְאָה זוֹ לְנַעֵר אֶת מַפַּת הַשֻּׁלְחָן אַחֲרֵי הָאֲכִילָה, אוֹ לְהָסִיר אֵיזֶה כְּבָסִים מֵעַל הַחֶבֶל.
בִּשְׁבִילִי אֲנִי הָיָה זֶה כְּאִלּוּ קָמוּ שְׁתֵּי נְפָשׁוֹת מִן הַסֵּפֶר לְהִתְהַלֵּךְ לְפָנַי.
אוֹתוֹ רֶטֶט הַגִּיל שֶׁבְּדִבּוּרֵיהֶם הָרִאשׁוֹנִים, הַמְגֻמְגָּמִים, אוֹר הַלְּבָנָה, אֲשֶׁר הַמְחַבְּרִים, כָּרָגִיל, מוֹסִיפִים אוֹתוֹ כְּתַבְלִין לְכָל מִינֵי פְּגִישׁוֹת כָּאֵלֶּה, וַאֲשֶׁר הָלַם אָמְנָם עַכְשָׁו פֹּה אֶת הַשְּׁנַיִם, בְּעָמְדָם מְרֻחָקִים זֶה מִזֶּה בִּמְבוּכַת נַפְשָׁם, כְּשֶׁרַק צִלְלֵיהֶם – דּוֹמִים בְּגָדְלָם לְהַפְלִיא – מִתְמַשְּׁכִים וְנוֹגְעִים הָאֶחָד בַּשֵׁנִי.
הוּא עוֹד טֶרֶם הוֹצִיא מִצְּרוֹרוֹ אֶת הַסְּפָרִים שֶׁהֵבִיא בִּשְׁבִילָהּ, אֶת אֵלֶּה הוּא מוֹסֵר לָהּ אַחֲרֵי כֵן, בָּעֲרָבִים הַבָּאִים, כַּאֲשֶׁר לַנֹּגַהּ הַכְּחַלְחַל שֶׁל הַלְּבָנָה מִתְוַסְּפִים רִבּוּעֵי הָאוֹר שֶׁל הַחַלּוֹנוֹת, הַמּוּאָרִים בִּמְנוֹרוֹת הֶחָג.
וְהִנֵּה עָבְרוּ כְּבָר יְמֵי הֶחָג, וְהָעֶלֶם עוֹד טֶרֶם נָסַע.
בַּחֲנוּת הַמַּכֹּלֶת נוֹשְׂאִים עוֹד אֶת פְּנֵי הָאַלְמָנָה וְנוֹתְנִים לָהּ בְּהַקָּפָה אֶת קֶמַח-הַסֹּלֶת וְאֶת הַקַּהְוָה הַטְּחוּנָה, וְהָאִשָּׁה טֶרֶם הֵסִירָה מֵעָלֶיהָ אֶת שִׂמְלַת הַצֶּמֶר עִם הַמִּטְפַּחַת שֶׁל “חֲצִי הַמֶּשִׁי”.
בְּשִׁבְתָּהּ עַל הַכַּף לִטְרֹף אֶת הַבֵּיצִים לַחֲבִיתָה, בָּא בְּנָהּ הָאוֹרֵחַ וְעוֹמֵד מֵאֲחוֹרֶיהָ, לָבוּשׁ עוֹד אַף הוא בְּגָדָיו הַטּוֹבִים – וּמֵעֵין “אִסְרוּ־חַג” אָרֹךְ הוֹלֵךְ וְנִמְשָׁךְ פֹּה.
אִם מִשּׁוּם שֶׁלֹא נִזְדַּמְּנָה לוֹ לָעֶלֶם שְׁעַת כּשֶׁר, אוֹ מִפְּנֵי שֶׁלֹא מָצָא לוֹ דֶרֶךְ לְהַגִּיד אֶת הַמִּתְרַחֵשׁ בְּקִרְבּוֹ – נִכְנַס לִפְעָמִים, בְּצָהֲרֵי הַיּוֹם, לְבֵית הַכְּנֶסֶת, לָקַח לוֹ אַחַד הַסְּפָרִים וְהִתְחִיל קוֹרֵא וְשָׁר בְּקוֹל, כְּמוֹ לְפָנִים, “בַּיְשִׁיבָה”, אֶלָּא שֶׁהַמִּלִּים, כְּכָל אֲשֶׁר נִצְטַלֵּל קוֹלוֹ, הָלְכוּ וְנִתְעַמְעֲמוּ עַכְשָׁו, וְהַנִּגּוּן רַק הוּא לְבַדּוֹ נִשְׁאַר, נִבְדָּל לְעַצְמוֹ, וְאֵין בּוֹ אֶלָּא כִּלְיוֹן נֶפֶשׁ בִּלְבָד.
הַנָּשִׁים עַל הָאִצְטַבָּה בַּחוּץ – נִתְרַשְּׁלוּ צִנּוֹרוֹת הַסְּרִיגָה בִּידֵיהֶן. בַּחַלּוֹן הַקִּדְמִי שֶׁל בֵּית “הַמְּתוּקִים”, נִרְאֲתָה פִּתְאֹם בַּתְיָה עִם בַּד הָרִקְמָה בְּיָדָהּ, כְּשֶׁהַפְּרָחִים מְנַצְנְצִים בּוֹ בְּבָרָק לַח, אֲפִילוּ אִמָּהּ הָרַגְזָנִית, נִסְתַּלֵּק רֶגַע הַזַּעַף מֵעַל פָּנֶיהָ וְהֵם כְּמוֹ נִתְעַדְּנוּ.
טַל, כַּאֲשֶׁר הוּא יוֹרֵד עַל הָאֲדָמָה, עוֹשֶׂה בְּוַדַּאי מִין פְּעֻלָּה כָּזֹאת.
וְאַחַר בָּא לַיְלָה אֶחָד הַקָּרוֹן “הַכְּרַכִּי” וְהִתְעַכֵּב עַל יַד בֵּית הָאַלְמָנָה, וְהָעֶלֶם נִכְנַס וּבָא לְתוֹכוֹ עִם הַחֲבִילָה הַקְּטַנָּה בְּיָדוֹ.
– הֱיוּ שָׁלוֹם – אָמַר, וְהָעֲגָלָה נֶעֶקְרָה מִתַּחַת לַשָּׁמַיִם שֶׁנִּשְׁאֲרוּ כְּמוֹ תְּלוּיִים עַל בְּלִימָה.
אֵי־שָׁם, מֵאֲחוֹרֵי הַגַּגּוֹת, עָמְדָה הַלְּבָנָה, וְהָאוֹר שֶׁלָּהּ, כְּחַלְחַל כְּמוֹ תָּמִיד, נִרְאָה כְּמִתְבַּזְבֵּז בִּכְדִי, לְלֹא צֹרֶךְ.
וּבִקְצֵה הַקִּיר שֶׁל בֵּית־הַמַּאֲפֶה זָע, כְּתַכְרִיךְ, הַמָּסָךְ הַלָּבָן, וּשְׁנֵי חֲצָאֵי הַחַלּוֹן נִקְרְעוּ בְּחָזְקָה, כְּאִלּוּ נֶחֱנַק שָׁם מִי מֵחֹסֶר אַוִּיר – וַאֲנָחָה נִפְלְטָה אֶל תּוֹךְ הַלַּיְלָה.