הִתְפַּלַּלְתִּי: "אֵל סוֹלֵחַ!

לְעַמְּךָ הָשֵׁב וְיַעַט

תְּהִלַּת-עָבָר פּוֹרֵחַ:

כֹּחַ וְחֵרוּת וָדָעַת,

הוֹד שְׁאִיפָה, מָעוֹף גָּבֹהַּ,

לְפָנִים בַּלֵּב רָתָחוּ"!

לֹא שָׁמַע קוֹלִי אֱלֹהַּ:

אֵין חוֹזְרִים יָמִים הָלָכוּ.

לֹא תַחְזֹר גְּבוּרַת-הָעֶשֶׁת,

שֶׁגָּדְלָה בִּקְרָב-הַסָּעַר

וּבְגֵאוּת גִּבּוֹר עִקֶּשֶׁת

אֶת אוֹיְבָהּ קָרְאָה לַשָּׁעַר.

וַאֲכוּל-תּוּגָה תּוֹסֶסֶת

הִתְפַּלַּלְתִּי: "אִם גְּזַר הוּא,

בַּל נִרְאֶה עוֹד, אֵל רַב-חֶסֶד,

תְּהִלַּת שָׁנִים עָבָרוּ,

בִּימֵי צַעַר, בִּימֵי עֶצֶב

הַשְׂבִּיעֵנוּ, אֵל רַב-מַעַשׂ,

רוּחַ מַשְׂטֵמָה וָקֶצֶף

לַהַט מְרִירוּת וָכָעַס"!…

“בִּשְׁבִיל מִי”? – אֶשְׁמַע שָׁמוֹעַ:

"מִי, עַמִּי, עַתָּה אוֹיְבֶךָ?

זְקֵנְךָ, יְרֵא-אֱלֹהַּ,

הַשּׁוֹמֵר בְּרִית-אֲבוֹתֶיךָ,

לוּ רָאָה אוֹיְבִים כָּהֵמָּה,

בִּגְעָרָה אוֹתָם קִבֵּל הוּא

וּפָרַץ בִּצְחוֹק לְשֵׁמַע

עֲלִילוֹת-זָדוֹן כָּאֵלּוּ!

מְרִי וָזַעַם… מִי הוּא עָתָּה,

הָרָאוּי לְיָד נוֹקֶמֶת?

כְּלוּם לוֹחֵם יָשָׁר מָצָאתָ,

עַז-לֵבָב וּנְכוֹן-מִלְחֶמֶת?

זוֹ שְׁרִיקַת צָרֵי-הָעָיִן,

זוֹ קִנְאַת חוֹרְקֵי-שִׁנָּיִם,

בָּם נִלְחַם? בָּם נִנָּקֵמָה?

הַרְאוּיִים לְזַעַם הֵמָּה?

אִם טִפָּה תִּפֹּל בְּקֶרֶב

תְּהוֹם-הַיָּם, הַתְהִי נֶחְשֶׁבֶת?

מִי הָאִישׁ יִגְזֹר בְּחֶרֶב

רֶשֶׁת-עַכָּבִישׁ נִרְקֶבֶת?