בעיר Sais היא צֹעַן עבדו המצרים הקדומים להאלילה נייטה (בלה"ק נשאר לשם זה שריד בשם אָסְ-נַת שפירושו בל' גפטית “הקדושה לנייטה”), היא אלהי החכמה, כאטהענע אצל היונים. בהיכלה אשר בעיר ההיא היה עומד פסלה מכוסה תמיד בצעיף לאות כי פני החכמה האמתית מכוסים מבני האדם. על ההיכל בחוץ היה כתוב: אָנֹכִי הַכֹּל, הָיָה הֹוֶה וְיִהְיֶה, אֶת פָּנַי לֹא יִרְאֶה הָאָדָם וָחָי. שמה היו באים בני יון ללמוד חכמה אצל החרטומים. ספור השיר הזה היא אגדה יונית, ואומרים שמעין זה קרה לפיתגורס.

לֹא תוּכַל לִרְאוֹת אֶת-פָּנָי

כִּי לֹא-יִרְאֵנִי הָאָדָם וָחָי!

(שמות ל"ג, כ').

אֶל מִקְלַט הַכֹּהֲנִים אַרְצָה מִצְרַיִם

לִדְרֹש חָכְמַת הַחַרְטֻמִּים בָּא עֶלֶם.

הַרְבֵּה לָמַד אַךְ כַּצָּמֵא לַמַּיִם,

יַעֲרֹג לַאֲשֶר מִכֹּל אָדָם יֵעָלֶם,

אֶת הָאֱמֶת בִּקֵּשׁ מִבְּלִי תָפֵל שֶׁקֶר,

פֵּשֶׁר סִתְרֵי נֵצַח, חִידוֹת אֵין חֵקֶר.

שָׁם אֹזֶן הַכֹּהֵן חֶפְצוֹ שָׁמָעָה

וַיְדַבֵּר עַל לִבּוֹ: "רוּחֲךָ הַרְגִּיעַ,

הֲלֹא רַב לָךְ בַּאֲשֶׁר נַפְשְׁךָ מָצָאָה,

אַל עוֹד שַׁלְוַת לִבְּךָ תַּשְׁבִּית תַּפְרִיעַ".

– אֲהָהּ, אָבִי, קָרָא, מַה-זֶּה מָצָאתִי?

הַאֵין עוֹד חָכְמָה? הַעַד הַגְּבוּל בָּאתִי?

הָאֱמֶת אֲחַפֵּשׂ – הִיא תַּכְלִית כָּל דָּעַת!

אַחַת הִיא וּשְׁלֵמָה לֹא מִתְפָּרֶדֶת;

וּמָה תֵּדַע נַפְשִׁי אִם לֹא כֹּל יוֹדַעַת?

וּמְעַט אִם חָסַרְתִּי כֻּלָּהּ אוֹבֶדֶת.

הֲלִרְכוּשׁ אֶרֶץ הַחָכְמָה נִדְמָתָה

כִּי תֹאמַר לִי: רַב לָךְ בַּאֲשֶׁר מָצָאתָ?!

קֶשֶׁת בֶּעָנָן חֹבֶקֶת שָׁמָיִם –

צֶבַע אֶחָד מֶנָּה הֲיִיף לֶעָיִן?

אוֹ זִמְרַת נֹעַם לֹקַחַת אָזְנָיִם –

מָה קוֹל בּוֹדֵד מֶנָּה! אֶפֶס וָאָיִן!

וָאִישׁ הֶחָפֵץ אֶת הָאֱמֶת יָדֹעַ

הֲתִמְצָא בַּמִּצְעָר נַפְשׁוֹ מַרְגּוֹעַ?

מִדֵּי דַבְּרָם נָשָׂא עֵינָיו הָעֶלֶם

וַיַּרְא כִּדְמוּת תַּבְנִית נִכְחוֹ נִשְׁקֶפֶת

וּצְעִיף בָּד אָרוֹךְ כִּסָּה אֶת הַצֶּלֶם:

מַה-זֹּאת, שָׁאַל, בַּצָּעִיף מִתְעַלֶּפֶת?

“הָאֱמֶת!” – הָאֱמֶת?, קָרָא וּבְחֶרְדַּת מָוֶת,

הָאֱמֶת זֹה אֲבַקֵּשׁ פֹּה הִיא נִצֶּבֶת? –

"פֹּה הִיא נִצֶּבֶת, אַךְ הֶרֶף מִגֶּשֶׁת,

כִּי אֱלֹהֵי הָאֱמֶת הוּא גָּזַר אֹמֶר

"לִבְלִי יַחֲשׂוֹף הַדְּמוּת חַי וִילוּד אֵשֶׁת.

“וּלְגַלּוֹת כִּי יָעֹז שׁוֹכֵן בֵּית חֹמֶר…”

– מַה יֶּהִי? – שָׁאַל זֶה כַּמַּיִם פַּחַז.

“אָז פָּנִים אֶל פָּנִים אֶת הָאֱמֶת יָחַז!”

– גַּם עֵינְךָ אֵפוֹא אֶת הָאֱמֶת לֹא שָׁרָה? –

“גַּם לַחְפּוֹץ אֶת זֹאת נַפְשִׁי לֹא הִרְהִיבָה!”

– וּכְסוּת קַלָּה זֹאת בַּעַדְךָ עָצָרָה? –

"כֵּן, הִיא רַק הִיא יָדִי אָחוֹר הֵשִׁיבָה,

"כִּי זֶה הַצָּעִיף עַל הָאֱמֶת יָנוּחַ

"קַל הוּא לַיָּד וּמַה-יִּכְבַּד לָרוּחַ!!

אֶל בֵּיתוֹ לִמְעוֹנוֹ הָלַךְ הַנָּעַר

וּתְשׁוּקָתוֹ הוֹמָה קִרְבּוֹ כַּסָּעַר

וּשְׁנָת מֵעֵינָיו בַּלַּיְלָה נָדָדָה.

כַּחֲצוֹת הַלַּיִל בִּדְמָמָה נֶעְכֶּרֶת

וַתִּשָּׂאֵהוּ רוּחוֹ הַסֹּעֶרֶת

וּפִתְאֹם בַּהֵיכָל רַגְלוֹ עָמָדָה.

בִּמְקוֹם קָדוֹשׁ זֶה וּבְאִישׁוֹן הַלָּיִל

נִצָּב הָאִישׁוֹן כָּאִישׁ וּכְבֶן חָיִל,

לִבּוֹ יִגֳּפֶנּוּ וּבְאַפּוֹ פַּס רוּחַ.

וּכְמַרְאֵה אֵל נוֹרָא שָׁמָּה מִנֶּגֶד

יַעֲמוֹד הַסֵּמֶל מִתְכַּסֶּה בַּבֶּגֶד.

אוֹר זִיקוֹת הַסַּהַר עָלָיו זָרוּחַ.

וַיֵּלֶך וַיִּגַּשׁ וַיִּבְרַך בֶּרֶךְ –

עַל פָּנָיו צַלְמָוֶת, בִּלְבָבוֹ מֹרֶךְ,

וַיִּשְׁלַח יָדוֹ בַּצָּעִיף לָגַעַת:

אַךְ טֶרֶם לָגַעַת יָדוֹ הִרְהִיבָה

עוֹד רוּחַ נַעֲלָמָה אֹתָהּ הֵשִׁיבָה

וּדְמִי קוֹל מִסְתַּתֵּר אָזְנוֹ שׁוֹמָעַת:

"הַלְגַלּוֹת סוֹד אֱלוֹהַּ תַּכְלִית שַׁדָּי

"תָּזִיד, בֶּן חֲלוֹף, אֶל לִבְּךָ תָּשִׂימָה

“הַכְּסוּת מִן הָאֱמֶת לֹא תּוּרָם בִּלְעָדָי!!”

– וִיהִי מָה! – אָמַר – אָנֹכִי אָרִימָה

וּפְנֵי אֲמִתְּךָ אֶל עֵינַי יֵרָאוּ. –

“רָע הוּא!” הֵד קִירוֹת הַהֵיכָל עָנָהוּ.

אָמַר – וַיָּרֶם וַיַּבֵּט וַיָּבֶן…

וּמָה רָאָה שָׁמָּה – אֵין אִישׁ יוֹדֵעַ

לִפְנוֹת בֹּקֶר נִמְצָא מוּטָל כָּאָבֶן,

נָבוּךְ, מַרְעִיד וּמְשׁוֹמֵם כַּגֹּוֵעַ;

וַאֲשֶׁר תַּחַת הַכְּסוּת רָאֲתָה עֵינֵהוּ

לֹא גִלָּה לָאָדָם כָּל עֶת-חַיֵּיהוּ.

וּמִן הַיּוֹם הַהוּא גִּיל עֲזָבָהוּ,

רוּחוֹ חֻבְּלָה וּבְיָגוֹן חַיָּיו כָּלוּ;

וּבִשְׁאֵלוֹתָיו אִם אָדָם אִלְּצָהוּ

עָנָה פֶּה אֶחָד: אֲהָהּ אַל תִּשְׁאָלוּ!

הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים אַל יִרְאֶהָ,

לֹא יִחְיֶה וִיאֻשַּר רֹאֶה פָנֶיהָ.