יְהִי בַּאֲשֶׁר יִהְיֶה – וְרַק מִחוּץ לָעוֹלָם / שארל בודלר / דוד פרישמן

רַק בֵּית-חוֹלִים לָנוּ הַחַיִּים, אֲשֶׁר שָׁם תְּשׁוּקָה עַזָּה רוֹדָה בְּכָל מַחֲלָה וּמַכְרִיחָה אוֹתָהּ לְהַחֲלִיף אֶת מִטָּתָהּ. הָאֶחָד מִתְאָוֶה לָשֵׂאת אֶת מַכְאוֹבָיו בִּהְיוֹתוֹ שׁוֹכֵב לִפְנֵי הַתַּנּוּר, וְהַשֵּׁנִי מַאֲמִין כִּי רַק עַל יַד הַחַלּוֹן יִרְוַח לוֹ.

וַאֲנִי גַּם אֲנִי מַרְגִּישׁ בְּנַפְשִׁי כְּאִלּוּ הָיָה עָלַי לִהְיוֹת תָּמִיד שָׁם בַּאֲשֶׁר אֵינֶנִּי, וְהַדָּבָר הַזֶּה הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר אָדוּן עָלָיו עִם נִשְׁמָתִי יוֹם יוֹם.

“הַגִּידִי לִי, נִשְׁמָתִי, אַתְּ הַנְּשָׁמָה הָעֲנִיָּה וְהַקּוֹפֵאת, הָאֵין לָנוּ לְהַחֲלִיט לָבוֹא וְלָשֶׁבֶת בָּעִיר לִסְבּוֹן? הִנֵּה אוֹמְרִים: חַם הַמָּקוֹם אֲשֶׁר שָׁם; וְאַתְּ תָּשׁוּבִי וְהָיִית עֵרָה וְהֹמִיָּה כִּלְטָאָה. הָעִיר הַזֹּאת יוֹשֶׁבֶת עַל יַד הַמַּיִם. הָעִיר הַזֹּאת בְּנוּיָה שַׁיִשׁ כֻּלָּהּ, וְהָעַם הַיּוֹשֵׁב בָּהּ שׂוֹנֵא בְּנַפְשׁוֹ אֶת כָּל צֶמַח, עַד כִּי עוֹקֵר הוּא אֶת כָּל עֵץ מִשָּׁרְשׁוֹ. מָקוֹם כָּזֶה הוּא מָקוֹם כִּלְבָבֵךְ, מְקוֹם אוֹר וָאֶבֶן, וְהַמַּיִם גַּם הֵם בָּאִים וּמְצַיְּרִים לָךְ אֶת מִשְׁנֵה צֶלֶם מַרְאֵיהֶם!”

וְנִשְׁמָתִי אֵין עוֹנָה דָּבָר.

“כִּי אָהַבְתְּ כָּכָה אֶת הַמְּנוּחָה יַחַד עִם חֶזְיוֹנוֹת הַתְּנוּעָה, הָאֵין חֶפְצֵךְ לָלֶכֶת לָגוּר עִמִּי בְּהוֹלַנְדִיָּה זֹאת הָאֶרֶץ הַלּוֹקַחַת אֶת הַנֶּפֶשׁ? אוּלַי בָּאָרֶץ הַזֹּאת תִּמְצְאִי מָשׂוֹשׂ, כִּי גַּם עַל תְּמוּנָתָהּ הִשְׁתּוֹמַמְתְּ תָּמִיד בִּרְאוֹתֵךְ אוֹתָהּ בְּבָתֵּי הַמּוּזֵיאוּם. הַנִּבְחָר לָנוּ אֶת רוֹטֶרְדָּם, וְאַתְּ הֲלֹא כָּכָה אָהַבְתְּ אֶת יְעָרוֹת הַתְּרָנִים וְאֶת הָאֳנִיּוֹת הָעוֹמְדוֹת עַל עוֹגְנֵיהֵן לְרַגְלֵי הַבָּתִים?”

וְנִשְׁמָתִי מַחֲרִישָׁה וְאֵין דּוֹבֶרֶת דָּבָר.

“וְאוּלַי אַחֲרֵי בָּטָוְיָה יֵלֵךְ לִבֵּךְ? – אֶת רוּחַ אֵירוֹפָּה הֲלֹא נִמְצָא שָׁם יַחַד עִם כָּל הַיֹּפִי אֲשֶׁר לָאֵזוֹר הַחַם!”

אֵין קוֹל וְאֵין קֶשֶׁב. הַאִם מֵתָה נִשְׁמָתִי?

“הַאִם כָּכָה אֵפוֹא כְּבָר קָפָאת, עַד כִּי לֹא יִמְצָא עוֹד דָּבָר חֵן בְּעֵינַיִךְ זוּלָתִי רַק אַתְּ לְבַדֵּךְ וְאִידָךְ? אִם כָּכָה הוּא, אָז קוּמִי וְנִבְרְחָה לַאֲרָצוֹת אֲשֶׁר דִּמְיוֹנָן כַּמָּוֶת. – יוֹדֵעַ אָנֹכִי אֶת נַפְשֵׁנוּ, נְשָׁמָה אֻמְלָלָה! נִצְרוֹר נָא אֶת צְרוֹרוֹתֵינוּ וְנָבוֹא עַד טוֹרְנֵיאָה. נַרְחִיקָה נָא לָלֶכֶת גַּם מִשָּׁם וְהָלְאָה וְנָבוֹא עַד הַקָּצֶה הָאַחֲרוֹן אֲשֶׁר לַיָּם הַבַּלְטִי. נַרְחִיקָה נָא יוֹתֵר וְיוֹתֵר מִן הַחַיִּים כְּכָל אֲשֶׁר נוּכַל. נָבוֹא נָא לָגוּר עַל יַד הַצִּיר. שָׁם נוֹגֵעַ אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ אֶל הָאֲדָמָה רַק בְּשִׁפּוּעוֹ, וְהַחֲלִיפוֹת אֲשֶׁר לְאוֹר וְלַיְלָה בָּאוֹת לְאַט וּמְבַעֲרוֹת אַחֲרֵי כָּל הִשְׁתַּנּוּת אֲשֶׁר בַּיְּקוּם וּמַגְדִּילוֹת אֶת הַמּוֹנוֹטוֹנְיָה הַמּוֹסֶכֶת בָּנוּ רוּחַ תַּעֲלוּמוֹת לְמֶחֱצָה. שָׁם לֹא יִבָּצֵר מִמֶּנּוּ לְהִתְרַחֵץ עֵת רַבָּה בְּתוֹךְ הַחֲשֵׁכָה, וְאוֹרוֹת הַצָּפוֹן יִשְׁלְחוּ לָנוּ מִזְּמַן לִזְמַן אֶת אֲלֻמּוֹת הַשּׁוֹשַׁנִּים אֲשֶׁר לָהֶם לְשַׂמֵּחַ אֶת נַפְשֵׁנוּ, וְהָיוּ כְּמִשְׁנֵה זֹהַר הָעוֹלֶה מִתּוֹךְ אֵשׁ עֲשׂוּיָה אֲשֶׁר לַשְּׁאֹל!”

וְרַק זֶה עַתָּה הִתְעוֹרְרָה נִשְׁמָתִי וַתַּעַן: “יְהִי לַאֲשֶׁר יִהְיֶה! יְהִי לַאֲשֶׁר יִהְיֶה! וְלוּ רַק אֶל מִחוּץ לָעוֹלָם הַזֶּה!”