זְאֵב, אֲשֶׁר זָמַם לַחְדּוֹר לְדִיר בְּנֵי־אַיִל,
לְדִיר כְּלָבִים נִקְלַע בַּלַּיִל.
בַּהֲרִיחָם פִּתְאֹם שַׁעֲרוּרְיָן אָפֹר,
נֵעוֹרוּ בַּמְּלוּנוֹת כְּלָבִים לְאֵין סְפוֹר.
כִּמְטֹרָפִים נוֹבְחִים הֵם יַחַד
וּמִתְפָּרְצִים לָצֵאת לַקְּרָב.
הַכַּלָּבִים צוֹרְחִים: “הוֹי, בַּחוּרִים, גַּנָּב!” –
וְהַךְ הַשַּׁעַר עַל בְּרִיחָיו.
כָּל הֶחָצֵר הָיְתָה לְשַׁחַת:
רָצִים, דּוֹלְקִים אַחְרֵי הַנָּס,
מִי בְּרוֹבֶה, מִי בִּכְלוֹנָס.
"הַב אוֹר!" – קוֹרְאִים קוֹלוֹת – “הַב אוֹר!”
הוּבָא פַּנָּס.
הַזְּאֵב, גַּבּוֹ לַקִּיר, יוֹשֵׁב תַּחְתָּיו בְּלִי־נוֹעַ;
שִׁנָּיו נוֹקְשׁוֹת, עוֹרוֹ סוֹמֵר –
הֱוֵה אוֹמֵר,
מוּכָן לִבְלוֹעַ
אֶת כָּל שׂוֹנְאָיו בְּאֵשׁ־עֵינָיו.
אַךְ בִּרְאוֹתוֹ כִּי כָּאן לֹא עֵדֶר לְפָנָיו
וּבָא סוֹף־סוֹף הַזְּמַן לִפְרוֹעַ
אֶת הַחֶשְׁבּוֹן עַל כָּל הַצֹּאן,
פָּתַח הָעַרְמוּמִי בְּמַנְעַמֵּי־לָשׁוֹן:
“הוֹ, יְדִידַי” – אוֹמֵר הוּא – "לָמָּה
פֹּה מְהוּמָה כָּזֹאת הוּקָמָה?
הֲרֵי אֲנִי הוּא יְדִידְכֶם,
מִוְתִיקֵי אַנְשֵׁי שְׁלוֹמְכֶם!
פָּנַי לִבְרִית־שָׁלוֹם וְלֹא לָרִיב, חָלִילָה!
נִשְׁכַּח אֶת הֶעָבָר – וְתוֹר חָדָשׁ נַתְחִילָה!
לֹא רַק שֶׁלֹּא אֶשְׁלַח שִׁנַּי בָּעֲדָרִים –
אֶלָּא אָרִיב רִיבָם עִם כָּל הָאֲחֵרִים!
וּבִרְצוֹנִי לְהִשָּׁבֵעַ
בְּהֵן־צִדְקִי הַזְּאֵבִי,
כִּי, אִם…"
– “שְׁמָעֵנִי, חֲבִיבִי” –
רַב־צַיָּדִים אוֹתוֹ שִׁסֵּעַ:
"אַתָּה – עוֹרְךָ אָפֹר, וְשַׂעֲרִי – לָבָן;
וְטֶבַע־זְאֵבִים נָהִיר לִי וּמוּבָן.
לָכֵן, מִנְהָג נוֹשָׁן לִי, רֵעַ:
לִכְרוֹת עִם זְאֵבִים שָׁלוֹם וּבְרִית נַפְשִׁית
רַק אִם עוֹרָם תְּחִלָּה אַפְשִׁיט".
וּבוֹ בְּרֶגַע בָּאוֹרֵחַ
כַּלְבֵי־הַצַּיִד הוּא שִׁלֵּחַ.
-
הזאב בחצר־הכלבים. – לאחר שפלישתו לרוסיה נתקלה בקשיים חמורים, פנה נפּוֹליון אל קוּטוּזוֹב בהצעת־שלום, באמצעות השגריר הצרפתי לוֹריסטוֹן. המשל הזה הוא הד להצעה זו ולדחייתה על־ידי קוּטוּזוֹב. ↩