★ ¹

בְּבֹקֶר זֶה, כְּתֹם לֵיל הַבַּלָּהוֹת,

אֲשֶׁר מָלֵא נְדוּדִים, קְרִיאוֹת וָמֶרַד –

שׁוּב כָּל הַיָּם פָּרַץ בִּצְעָקָה.

וּכְהֵאָטֵר הַצְּעָקָה לְאַט,

וּמִשְּׁמֵי-יוֹם וְאַתְחָלָה חִוֶּרֶת

נָפְלָה לַתְּהוֹם, אֲשֶׁר שָׁם דְּגֵי הָאֵלֶם,

יָלַד הַיָּם.

אוֹר הַחַמָּה הֵפֵז אֶת שְׂעַר-הַקֶּצֶף

עֲלֵי עֶרְוַת-גַּלִּים, שֶׁבְּקָצֶהָ

נִצְּבָה הַנַּעֲרָה: צַחָה, תּוֹהָה.

כְּעָלֶה רָטֹב וְרַעֲנָן, הַזָּע

וְאֶת גְּלוּמָיו לְאַט חוֹלֵץ הַחוּצָה,

גָּמַל גּוּפָהּ הָלוֹךְ וְהִתְפַּתֵּחַ

מוּל הַצִּנָּה וְאֶל בְּרֵאשִׁית הָרוּחַ.

כְּזוֹג יְרֵחִים בְּהִירִים עָלוּ בִרְכֶּיהָ,

וְשָׁקְעוּ בְּעַנְנֵי הַיְּרֵכַיִם;

הַצֵּל בֵּין הַשּׁוֹקַיִם צַר, נָסוֹג,

אַף הָרַגְלַיִם נִמְתְּחוּ בָאוֹר;

וְהַפְּרָקִים חָיוּ כְּמוֹ גְרוֹנוֹת שֶׁל

לוֹגְמֵי מַיִם.

וּבַבָּזִיךְ שֶׁל אַגָּנוֹ הֻנַח הַגּוּף

כִּבְתוֹךְ יָדוֹ שֶׁל יֶלֶד פְּרִי צָעִיר.

בְּגָבִיעַ צַר שֶׁל טַבּוּרוֹ הָיְתָה

כָּל חֶשְׁכָתָם שֶׁל חַיֵּי זֹהַר אֵלֶּה.

תָּחְתָּיו שָׁפַע הַגַּל הַקָּט כְּסַהַר

וּבְלִי חָשָׂךְ גָּלַשׁ אֶל הַמָּתְנַיִם,

שֶׁמִּדֵּי פַּעַם חֶרֶשׁ פִּכְפְּכוּ.

וּשְׁטוּפַת אוֹר, לְלֹא צְלָלִים עֲדַיִן,

כְּמוֹ חֻרְשַׁת לִבְנִים לִפְנֵי אָבִיב,

חַמָּה, רֵיקָה, נִשְׁקְפָה הָעֶרְוָה.

הִנֵּה נִצַּב כְּבָר פֶּלֶס הַכְּתֵפַיִם,

נָכוֹן לָנוּעַ עַל קוֹמַת הַגּוּף,

שֶׁמִּתַּחְתָּיו עָלָה כְּמוֹ קִלּוּחַ

וּבְאֲצִילֵי זְרוֹעוֹת נָטָה לָרֶדֶת

וּבַשֵּׂעָר בְּמְלֹא נָפְלוֹ צָנַח.

לְאַט לְאַט אָז הַפָּנִים עָבְרוּ

מֵחֲשֵׁכָה מֻטָּה בְקֹצֶר לֶכֶס

אֶל הֱיוֹתָם זְקוּפִים הַיְשֵׁר אֶל עָל.

וְאַחֲרֵיהֶם נִסְגַּר גֵּא הַסַּנְטֵר.

וְעַתָּה, בְּהִתְמַתֵּחַ הַצַּוָּאר

כְּמוֹ סִילוֹן וּכְגִבְעוֹל שֶׁל פֶּרַח,

גַּם הַזְּרוֹעוֹת כְּצַוָּארִים נִמְתָּחוּ

שֶׁל בַּרְבּוּרִים עֵת אַחֲרֵי חוֹף יָתוּרוּ.

אֲזַי בַּגוּף, כְּבַאֲפֵלַת הַשַּׁחַר

רוּחַ הַבֹּקֶר, בָּאָה הַנְּשִׁימָה.

בְּסַנְסִנֵּי עוֹרְקִים כְּבַעֲצֵי יַעַר

עָלָה הַלַּחַשׁ וְהַדָּם הֵחֵל

עַל נְבָכָיו לָחוּג בְּהֶמְיַת חֶרֶשׂ.

וְרוּחַ זוֹ גָבְרָה. הִנֵּה קָפְצָה

בְּמְלֹא נָשְׁמָהּ אֶל צֶמֶד הַשָּׁדַיִם,

מִלְאָה אוֹתָם וְנִדְחֲקָה בָהֶם,

עַד כִּי כְּמִפְרָשִׁים גְּדוּשֵׁי מֶרְחָק

הַנַּעֲרָה נָשְׂאוּ לַחוֹף, קָדִימָה.

כָּךְ הָאֵלָה נָחָתָה.

וּבְדַרְכָּהּ

קַלַּת הָרֶגֶל עַל גַּבֵּי הָאָרֶץ

עָלוּ כָּל שְׁעוֹת הַבֹּקֶר אַחֲרֶיהָ

פְּרָחִים וַעֲשָׂבִים חַמִּים, בּוֹהִים,

כְּמוֹ מֵחֲבֹק. וְהִיא הָלְכָה וְרָצָה.

אֲבָל, כְּחֹם הַיּוֹם, בַצָּהֳרַיִם,

גָּאָה הַיָּם עוֹד פַּעַם וְהֵטִיל

דּוֹלְפִין לְאוֹתוֹ מָקוֹם מַמָּשׁ בָּאָרֶץ:

מֵת, מַק, פָּתוּחַ.

רומא – שבדיה,

אביב – סתיו 1904