דַּמֵּה כִּי הַשָּׁמַיִם וְהָרוּחוֹת,
נִשְׁמַת אַפְּךָ וּמְשׂוֹשֵׂי עֵינֶיךָ,
וְהָיוּ לְאֶבֶן שֶׁתִּסְגֹּר עָלֶיךָ
בִּמְקוֹם רֹאשְׁךָ וְיָדֶיךָ מֻנָּחוֹת.
וּמַה שֶּׁהוּא מָחָר וְאַחַר-כָּךְ
וּבְעוֹד שָׁנָה וְכַאֲשֶׁר וְהָלְאָה –
יִדְוֶה בְךָ כְּמֻרְסָה שֶׁנִּתְמַגָּלָה
וְרַק יִצְבֶּה מִבְּלִי לְהִפָּתַח.
וְשֶׁהָיָה יִהְיֶה לְשִׁגָּעוֹן,
וְיִשְׁתּוֹלֵל, הַזָּךְ, אֲשֶׁר לָצוֹן
לֹא בָא אֶל פִּיו, צוֹחֵק בִּמְלֹא הַלֹּעַ.
וְרַק סוֹהֵר לְךָ יִהְיֶה אֱלֹּהַּ,
שֶׁמִּכָּל סֶדֶק עֵינֵי זָר נִבְזוֹת
בְּךָ יִתְקַע. וְאַתָּה תִּחְיֶה בְּכָל זֹאת.
כנראה מחצית ראשונה של 1906