הַאֵין מִטָּה זוֹ כְּחוֹפוֹ שֶׁל לַיִל,

פַּס צַר שֶׁל חוֹף אֲשֶׁר עָלָיו נִשְׁכָּבָה?

אֵין וַדָּאוּת חוּץ מִלָּךְ רוּם שָׁדַיִם,

שֶׁדֹּם גָּבְהוּ מִשֶּׁאֱהֹב אֶשְׂגָּבָה.

כִּי לַיְלָה זֶה, בּוֹ כֹּה רַבּוּ בְכָאִים,

וִילֵל וְטֶרֶף שֶׁל חַיּוֹת מִלְאוּהוֹ,

הֵן זָר הוּא לָנוּ עַד אֵימָה. וְהָאִם

זֶה שֶׁבַּחוּץ מַתְחִיל, יוֹם יִקְרָאוּהוּ,

יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר אֶת הַלֵּיל נָבִין?

לוּא הִתְכַּנֵּס נוּכַל אִישׁ בְּרֵעֵהוּ

כְעַלְעָלִים סְבִיב אַבְקָנֵי הַפֶּרַח:

כֹּה מְרֻבֶּה בְּכָל מָקוֹם הַסֶּרַח

וְאֶל כָּל אֶחָד מֵגִיחַ לְקַפְּחֵהוּ.

אַךְ עֵת עוֹד יַחַד נִצְמָדִים הִנֵּנוּ

לְבַל נִרְאֶנּוּ בָא בַּעֲלָטָה,

יוּכַל לִפְרֹץ מִמֵּךָ הוּא אוֹ מִמֶּנִּי:

כִּי אֵין קִיּוּם לְנַפְשֵׁנוּ בְּלִי בְגִידָה.

פריס, מאי – יוני 1906