★ ¹

עַתָּה לָצֵאת מִתּוֹךְ כָּל זֶה הַסֵּבֶךְ,

שֶׁלָּנוּ הוּא וְאֵין לָנוּ בּוֹ שְׁלִיטָה,

וְהוּא כְּמַיִם רוֹטְטִים בַּנֵּבֶךְ,

שֶׁאוֹר נִשְׁקָף בָּם וְהַדְּמוּת שְׁחוּתָה;

מִכָּל זֶה הַדָּבֵק בָּנוּ כְּסֶפַח,

וּכְחוֹחִים אוֹחֲזֵנוּ עוֹד, לֵילֵךְ –

וּבְפָנִים שֶׁכְּבָר הָיוּ יוֹמְיוֹם,

וְכֹה נוֹדְעוּ עַד אֲשֶׁר לֹא נִכָּרוּ,

הַשְׁקֵף פִּתְאֹם, כְּמוֹ עַתָּה הוּאָרוּ,

וּמִקָּרוֹב וּכְרֵעַ וּלְשָׁלוֹם;

וּלְהָבִין כִּי בְנֵי-אָדָם צֹעָרוּ

לֹא מִזָּדוֹן, וְכִי יְגוֹן הַיְתוֹם

כָּל נְעוּרִים הֵצִיף עַד אֵין מִפְלָט –:

וּבְכָל זֹאת לֵילֵךְ, יָד מִתּוֹךְ יָד,

כְּמוֹ מִפֶּצַע אֲרוּכָה לִקְרֹעַ;

לֵילֵךְ, וּלְאָן? אֶל חַיֵּי נוֹד וָנוֹעַ,

אֶל אֶרֶץ סְתָם, שֶׁל נֵכֶר וּבָדָד,

שֶׁבֵּין תִּמְרֹד בָּהּ, בֵּין תִּמְצָא מַרְגּוֹעַ,

הִיא רַק קְלָעִים תִּהְיֶה וְלֹא אִכְפַּת;

לֵילֵךְ, מַדּוּעַ? כִּי עוֹלָם פָּתוּחַ,

כִּי עֵר הַיֵּצֶר, כִּי קָצְרָה הָרוּחַ,

מִמֻּפְלָאוּת וּמִסִּכְלוּת מְעַט:

אֶת כָּל זֹאת לְקַבֵּל, וְאוּלַי לַשָׁוְא

אַבֵּד חֶמְדַּת יָמִים רַבִּים, כְּדֵי

לִתְהוֹת עַל מָה, יָגוֹעַ וְהַמְתֵּן –

כְּלוּם לַחַיִּים חֲדָשִׁים זֶה הַסַּף?

פריס, יוני 1906