גן לוּכְּסֶנְבּוּרְג
עִם הַגַּגּוֹן וְעָם צִלּוֹ סוֹבֵב
עַל מְקוֹמוֹ שָׁעָה קַלָּה דוּכָן
וּבוֹ סוּסֵי סַסְגּוֹן, אֲשֶׁר אַרְצָם
סוֹפָה לִשְׁקֹעַ וְלוּא גַּם תִּתְעַכֵּב.
אָמְנָם, רְתוּמִים לַעֲגָלוֹת קְצָתָם,
אֲבָל, חָזוּת כֻּלָּם עִזּוּז תַּבִּיעַ;
אַרְיֵה אָדֹם אַף הוּא עִמָּם יַפְסִיעַ
וּמִנִּי זְמַן לִזְמַן גַּם פִּיל לָבָן.
וְגַם אַיָּל יֶשְׁנוֹ, כִּבְיַעַר, כָּאן.
אַךְ עַל גַּבּוֹ יִשָּׁא אֻכָּף, וְרוֹכֶבֶת
עָלָיו יַלְדָּה בְשִׂמְלָה שֶׁל אַרְגָּמָן.
וְעַל הָאַרְיֵה רָכוּב בְּלֹבֶן נַעַר
הַנֶּאֱחָז בּוֹ בְיָד קְטַנָּה, חַמָּה,
בְּעוֹד הָאַרְיֵה חוֹרֵץ לָשׁוֹן בְּפַעַר.
וּמִנִּי זְמַן לִזְמַן גַּם פִּיל לָבָן.
עוֹבְרִים בִּיעָף הֵם עַל סוּסִים, בָּרֶכֶב,
גַּם בַּחוּרוֹת עֵרוֹת, שֶׁזֶּה הַדַּהַר
כִּמְעַט כְּבָר לֹא לָהֶן: תּוֹךְ כְּדֵי שֶׁטֶף
נוֹשְׂאוֹת הֵן אֶת פְּנֵיהֶן לְאֵי-אָן, לְמִנֶּגֶד…
וּמִנִּי זְמַן לִזְמַן גַּם פִּיל לָבָן.
וְכָל זֶה אָץ וְאֶל קִצּוֹ נוֹסֵעַ,
סָבוֹב רַק וְהַקֵּף לְלֹא תַכְלִית,
קִטְעֵי אָדֹם, כָּחֹל, אָפֹר שׁוֹלֵחַ,
פַּרְצוּף קָטָן שֶׁטֶּרֶם הֶחֱרִיט –.
וְלְעִתִּים חִיּוּךְ קוֹרֵן, שׁוֹפֵעַ
גִּיל מְסַנְוֵר, אֲשֶׁר חִנָּם זוֹרֵחַ
עַל חֵפֶז זֶה שֶׁל שְׂחוֹק סְמוּי אַחֲרִית…
פריס, יוני 1906