לוּא נֶרֶב לְהַרְהֵר, כְּדֵי לוֹמַר
דְּבַר-מַה עַל שֶׁאָבַד לָנוּ בֵּינְתַיִם:
שְׁהוּת הַיַּלְדוּת בְּאַחֲרֵי-הַצָּהֳרַיִם
שֶׁכָּךְ לֹא שָׁבוּ עוֹד – וּמִפְּנֵי מָה?
עוֹד נֵרָמֵז –: אוּלַי בְּשָׁעָה שֶׁל גֶּשֶׁם,
אַךְ מַה הַפֵּשֶׁר, זֹאת כְּבָר לֹא נָבִין.
מֵהִפָּגֵשׁ, וְהִתְרָאוֹת וְהַרְגֵּשׁ אֶת
כָּל הֶחָדָשׁ מָלְאוּ אַז הַחַיִּים
דַּוְקָא מִשּׁוּם שֶׁרַק קָרָה אוֹתָנוּ
מַה שֶׁקּוֹרֶה לְגוּף, לְבַעַל-חַי:
אֶת שֶׁלָּהֶם חָיִינוּ כְּשֶׁלָּנוּ
וְהַצּוּרוֹת מְלֵאוּנו עַד בְּלִי דַי.
עַד כִּי בָּדָד הָיִינוּ כְּרוֹעֶה,
וּמֶרְחָבִים גְּדוֹלִים גָּדְשׁוּ עָלֵינוּ,
וּמִמֶּרְחָק נִקְרֵאנוּ לַבָּאוֹת,
עַד כִּי לָקַחְנוּ כְּמוֹ לְהַשְׁחִילֵנוּ
כְּחוּט חָדָשׁ אֶל שֶׁזֶר הַמַּרָאוֹת,
בָּהֶם מֵאָז בְּתֵמָהּ נִשְׁתָּאֶה.
פריס, 1 ביולי 1906