רוּחַ קְדוּמִים מִיָּם,

נְשֹׁב יָם בַּלֵּיל,

הַבָּא לֹא אֶל אָדָם;

אִם אֶחָד עֵר,

מוּל בּוֹאֲךָ בַעֲיָם

לוּא יְנַס עָמוֹד:

רוּחַ קְדוּמִים מִיָּם,

אֲשֶׁר נָשְׁבוֹ,

כְּמוֹ לִקְדוּמֵי צוּקִים,

מָקוֹם אֵין קֵץ

גּוֹרֵף מִמֶּרְחַקִּים.

הָהּ, אֵיךְ חָשְׁךָ בָהָר

עֵץ תְּאֵנָה חוֹנֵט

בְּאוֹר הַסַּהַר.

קפרי, סוף ינואר 1907