כְּמוֹ כִּכְלוֹת הַכֹּל בְּבַת אַחַת

בּוֹ גֻבְּבוּ בָּתִּים, בְּלוֹיֵי רָקִיעַ,

מִדְרוֹנוֹת, גְּשָׁרִים אֵי-מִי הַבְקִיעַ,

וּמִנֶּגֵד, כְּמוֹ מִדִּין נֶחְרָץ,

מֵאוֹרָהּ שֶׁל הַשְּׁקִיעָה נָגוּחַ,

נֶאֱשָׁם, פָּרוּץ, פָּתוּחַ, –

סָף כִּמְעַט הַנּוֹף הַלָּז בִּשְׁכוֹל.

אִלּוּלֵי הִקְדִּים לִפֹּל לְפֶתַע

וְהִשְׁתַּפֵּךְ בְּתוֹךְ חֶבְיוֹן הַפֶּצַע

נֵטֶף מִצִּנַּת הַכְּחוֹל

שֶׁבָּעֶרֶב כְּבָר הַלֵּיל מוֹסֵךְ,

כָּךְ שֶׁכָּל מַפַּח הַהֶרֶס

חֶרֶשׁ, כְּנוֹשַׁע, דּוֹעֵך.

נָחוּ הַשְּׁעָרִים וְדֹם נִשְׁקָפוּ.

עֲנָנִים שְׁקּוּפִים רָחָפוּ

מוּל שׁוּרַת בָּתִּים חִוְרִים,

שֶׁמֵּאֹפֶל כְּבָר שָׁאָפוּ.

אַךְ פִּתְאֹם בָּאִים מֵעַל אוֹרִים,

מִיָּרֵחַ הֵם שָׁטִים, עוֹבְרִים,

כְּאִלּו הַכְּרוּבִים אֵי-שָׁם חַרְבוֹתָם שָׁלָפוּ.

קפרי, מרס 1907

פריס, ב באבגוסט 1907