רְצִיפָה

°, ש"נ, — מעשה הרוצף בלחי שבמבוא: דהוה משך רציפה1 זו ד' אמות באורך המבוי (רש"י, עירוב' ט:, ד"ה רב אשי). השווהו מבפנים ברציפת לחיים הללו ועשאו כותל (שם שם, ד"ה ולרבן שמעון). — ובמשמ' המשך אחד בלי הפסק: אינו משער הנמנע שיהיה (הכדור הסובב) נמצא אחר שלא היה בצורת זאת התנועה הסבובית מצד הרציפה (אהרן הקראי, עץ חיים ו, 21). — בִּרְצִיפָה, במשמ' רצופים יחד: שיקשרו כלם ברציפה קצתם בקצתם (קאנון ד ה ג יב).



1 [על לשון הגמרה: כגון שרצפו בלחיים וכו'. עי' א. רָצַף.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים