רְצִינוּת

§, ש"נ, — תכונת האדם והדבר הָרָצִין, כֹּבד ראש, Ernst; seriosité; seriousness: התחילו לעסק ברצינות גדולה (מאמר עת לעשות, המליץ ז טבת תרנה). ובשעה שהגרודני הזה היה עומד בחשק נפש עזה וברצינות נאצלה בתוך ארון הספרים העתיקים (מספר זכרונותי, המליץ ד אייר תר"ס). הם האנשים אשר הבינו את רצינות הדבר הציעו מפני זה הצעה זו (לשאלת הפועלים בא"י, המליץ תר"ס, 245). וחבר זקנים תמימים ויראי אלהים וכו' יושבים וברצינות משנה הם מחפשים חטאים (רבי קרוב' מחשבות ומעשים, השלח יא, טבת תרס"ג). צריך היה עסקן לאומי כאחד העם להתיחס אליו ביתר כבד ראש ביתר רצינות (אהרנפרייז, השלח יא ד, וכוח על אלטניילנד). כל מה שחסר בציורי מורילו הנך מוצא בציורי מורליס, פשטות ורצינות (בריינין, הצפה א, 178). אבי מראה לכלנו פנים של רצינות עשויה (הוא, ליל הסדר בברלין, הצפירה ל, 79). ועתה שפוט נא אחי על זה בכובד ראש לדעת הזקנים וברצינות לדעת החדשים (מכתבים ממידד לאלדד, הזמן שנה א, גל' 11). גם בדברי חדודים גם ברצינות איומה (שם שם גל' 23).

חיפוש במילון: