מִמַּנְגִּינוֹת הַזְּמָן
לי. ח. ברנר
כַּחֲצִיר שָׂדוֹת
תַּחַת מַגָּל
כֵּן אֱלִילֵי
שָׁוְא יִבֹּלוּ,
וַחֲדָשִׁים
יִתְנוֹסֵסוּ,
יֵאָמֵנוּ – עַד יִפֹּלוּ.
הֵיכְלֵי אֶתְמוֹל
גַּלִּים נִצִּים
וַאֲחֵרִים
יִתָּאֵרוּ
;
הֲתִבְטָחָה ?
אוּלַי מָחָר
גַּם הָאֵלֶּה יֵעָדֵרוּ
?
וּבַנֶּפֶשׁ
שַׁלְוַת-שְׁמָמָה
וַעֲלָטַת
לֵיל-בַּלָּהוֹת :
לֹא עוֹד תָּקֵר
שִׁירַת-קֹדֶשׁ,
לֹא תֶּחְמַרְנָה
גַם הַדְּמָעוֹת.