בשנת תרע"ב כתב א"ד גורדון מכתב קצר לאשר מוסנזון, לאחר ששמע על מות רעייתו, דבורה:
ידידי,
אינני אוהב להביע רגשות ואינני נותן ערך לדברי השתתפות. אולם כאשר ראיתי את שמה של דבורה במסגרת שחורה, הרגשתי צורך לכתוב אליך.
מה יתנו לך דברי? שואל אני את עצמי. אבל לבי אומר לי כי אני צריך לכתוב – ואני נשמע לו.
לבי יודע את סבל החיים ויודע את נפש הסובל, והוא עונה לך בעת צרתך – לך, לילדים ולאמה של דבורה.
לא אדבר, אבל אני בטוח כי לבך יבאר לך מה ששולח לך לב ידידך.
גם מכתביו האחרים של גורדון מצויים במאגר היצירה של פרויקט בן-יהודה.
Tags: א"ד גורדון, אבל, מוות, ניחומים
אנשי התקופה הזו קימצו או השתדלו לקמץ בהחצנת רגשותיהם הפרטיים.
אפשר בהחלט לראות זאת במכתב המאופק.
הקישור "מכתביו האחרים של גורדון" לא עובד.
תודה רבה על ההערה. תיקנו את הקישורית לשאר המכתבים.