Posts Tagged ‘הספריה הלאומית’

פכים מראשית בית הספרים הלאומי (לימים הספריה הלאומית)

יום שלישי, פברואר 28th, 2012

דוד ילין מציין בזכרונותיו, ירושלים של תמול, את הדברים הבאים, תחת הכותרת "בית הספרים הכללי":

שפתנו אנו הנה היא הולכת ומתעשרת בעירנו במקצוע אחר. כי אחינו הד"ר יוסף חזנוביץ, הוא האיש אשר אין דבר עומד בפני רצונו לשוב ולעשות את ירושלים למרכז ספרותנו ולהשיב לציון את התורה אשר יצאה ממנה, הנה שב וישלח עתה אל בית הספרים הכללי "מדרש אברבנאל וגנזי יוסף" שלוש תבות גדולות מלאות כל טוב ספרותנו הישנה והחדשה אשר עמל ויגע לאספם, למיום שלחו אלינו את אוצרו הגדול ועד היום. ויהי אך הגיעו הספרים ליפו, ויחש כבוד רבנו הרה"ג הראשל"צ הי"ו להודיע בטובו לבית פרידות המכס שמה, כי הספרים קניין מוסד כללי הם, ועל-פי חוקי ממשלתנו הרוממה פטורים הם מכל תשלומי מכס, והיום או מחר יבואו "האורחים הנכבדים" האלה אל בית מועדם הנהדר.

כי אמנם הבית אשר בו עומד אוצרנו הרוחני הזה יפה ונהדר הוא ומתאים מאוד לתכליתו, וגן העצים והשושנים אשר לפניו מרהיב עין כל באיו ומרחיב דעתם, וגם אחינו בני ארצות המערב העולים לבקר את עירנו יאמרו כי מעולם לא פיללו לראות כזאת בירושלים העתיקה. אפס כי סוף סוף הבית הזה אך שכור הוא, והמוסד צפוי מדי שנה בשנה לגלות, אם לא תעלה בידי מנהליה לכלות פעם את אשר החלו ולהוציא לפועל את מחשבותיהם הטובות בדבר בניין "בית נאמן" לה.

ובהמשך אותה שנה:

ספרי הד"ר יוסף חזנוביץ החדשים כבר הובאו אל "גנזי יוסף", ועתה החלה עבודת סידורם לענייניהם והצגתם בארונות על ידי אחיהם הבכירים, והספרים מלאים כל טוב ספרותנו, למן ספרי קדמוני הדפוסים היקרים עתה במציאות, ועד ספרי דפוסי ווארשא ווילנא משנת התרנ"ז, וכולם מכורכים להתפאר. כי אמנם מנדבנו זה בעין יפה הוא מנדב, ובשלחו לירושלים "מנה יפה" ושלחה ב"כלי מפואר", אך כמה יוסף כאלה ישנם בשוק הנדיבות? – עד כה הננו עומד עוד יחידי במפעלו, ובכל היותו מחייב את העשירים וגם את העניים, הנה כנראה עוד טרם נמצאו רבים החפצים לקבל עליהם את החיוב הזה.

גלגולו של ספר מבעד למשקפי-יומנה של מתנדבת

יום שלישי, אוגוסט 9th, 2011

הימים חולפים, השנה עוברת
והיצירה לעולם נשארת"…

פתח דבר

במהלך עבודת ההתנדבות בפרויקט בן-יהודה, הרהורי "כפירה" עולים בראשי. אם מטרתנו היא להקים מאגר דיגיטלי של יצירות כתובות, הכי אבד הכלח על הספר המודפס? היוכלו ניניי, שטרם נולדו, לחוש בידם את חדוות המישוש של ספר? הֲיֵדעו להבחין בין ניחוחו של ספר-ינוקא, שזה עתה יצא מהדפוס, לבין זה שהינו מופלג בשנים? היוכלו לחוות את עוצמתו הקורנת של בית-ספרים ואת אווירתו המיוחדת? ואולי כלל אין חשיבות לכל אלה, על מנת לחבב עליהם את היצירה הכתובה.

ההזדמנות לבחון את השאלות לעומקן נוצרה כשאסף ברטוב, שהוא הורהו מולידו ומגדלו של פרויקט בן-יהודה, העביר לי את השרביט על אחד משני הסורקים המשוכללים אשר לפרויקט בן-יהודה. במה זכיתי לכך? – בהיותי ירושלמית. מאגר בלתי נדלה של ספרים יש בבית הספרים הלאומי שבעירנו, ובאדיבות הספרייה שואב פרויקט בן-יהודה ספרים להקלדה.

עמלתי על מקום הולם לסורק על שולחן עבודתי, וקישורו למערכת המחשב. והוא כמו מסתכל עלי ונוזף: "בזוטות את עוסקת! הרי ללא ספרים לסריקה לא יועילו כל פעולותיך!". אז, מיהרתי ושמתי פעמי לבית הספרים הלאומי, שמאז שסיימתי את התואר השני לא דרכה כף רגלי בקמפוס בגבעת רם.

יום 1 – בית הספרים הלאומי

לאורה הרך של שמש אחר-הצהרים, צעדתי לעבר הספרייה הלאומית, בכוונה על המידשאות המוריקות ותחת עלוותיהם של העצים. השלווה והשקט אפפו אותי – אווירה חגיגית הראויה להיות שרויה על הדרך לבית הספרים הלאומי. בכבוד הראוי לה, באתי בשערי הספרייה, שמאוחר יותר אציין לעצמי כי למזלנו הקידמה הגיעה עדיהָ, ולמזלם של הספרים – לא עדי תוכנם.

שיחק מזלי, ואת פני קידם מר אשר קופצ'יק, מנהל מחלקת ההשאלה. במאור פנים ובאדיבות עשֹני לקוראת מועדפת של הספרייה, בזכות הפרויקט אותו אני מייצגת. הסביר לי את התנהלותה וענה במקצועיות ובאורך-רוח על כל שאלותיי הטירוניות.

סיפרו לי שמתנדב וותיק של הפרויקט, חיים לוי, נמנה גם הוא על עובדי הספרייה, אותו איתרתי במהרה. כנראה שהעוסקים בספרים הם זן מיוחד. כי, חוץ מידיעותיו העשירות בספרים ובספרות בכלל והעניין שבַּשיחה עימו, הרי שבנחת ובהרבה רצון הוא הציע לי, ונעניתי מיד, סיור במרתפי הספרייה, מלווה בהסברים, ואגב-כך גם מנדב "טיפים" לפעולה, כמו, למשל: כיצד מזמינים ספרים במחשב (היום זה עניין של מה-בכך); השיקולים בבחירת העותק לסריקה כאשר לספר מספר מהדורות.

השֹבעתי את סקרנותי במרתפי-הספרייה, שבהם מדפים אין-סופיים עמוסי ספרים, ומסועים בתקרתם לשינוע הספרים. בקומה מיוחדת נמצא קודש הקודשים שלה, היכן שרק יחידי סגולה שוזפים עיניהם בעותק הנדיר של ספר כלשהו, ורק עטויי כפפות מותר להם – אם בכלל – לעלעל בספר.

שבתי לאולם ההשאלה, התיישבתי ליד אחד מצגי המחשב הרבים, לאתר את הספרים שברשימה שבה צייד אותי אסף. סקרתי את האנשים האחרים שרוכנים על המחשבים בחיפוש אחר ספר מבוקש, ותהיתי: כמה מהם אכן מבינים עד כמה בני-מזל הם, שבלחיצת כפתור הם יכולים לאתר את מבוקשם, אפילו מכסאם בבית, מבלי שיטריחו עצמם להגיע לספרייה, ואינם נזקקים לכרטיסיות בשיטת דְיוּאִי, המצהיבות במגירות קטנות, והמשופשפות מידיהם של המפשפשים בהן, שלעיתים אף בלבלו את סידרן וממילא גם את שאר המחפשים.

בלא-זמן ובכמה לחיצות כפתור איתרתי את הספרים המבוקשים. לאחר עוד זמן קצר יצאתי את הספרייה כשאני נושאת את הספרים חשופים לעין כל, כמו גְאלתים מתהום הנשייה של מרתפי הספרייה, בדרכם להנצחתם הדיגיטלית ולהנגשתם חינם לכל דורש. מילאתי את ריאותיי באוויר הצח, וגם שימחה מילאתני על שהשלמתי עוד נדבך בתרומתי לפרויקט בן-יהודה.

המשך יבוא….