החודש, העדכון מעניין במיוחד.
נתחיל כרגיל משני יוצרים חדשים. הראשון הוא שמואל יוסף פין (1890-1818), סופר וחוקר עברי, איש תנועת ההשכלה ומראשי הקהילה היהודית בווילנה. החודש פרסמנו את תרגומו לסיפור הנהדר "החילוף", שנכתב על ידי מאיר להמן, אודות תינוק נוצרי שנחטף, נזנח ואומץ על ידי יהודים, ובבגרותו מנסה למצוא את מקומו בין שני העולמות.
המחבר השני הוא איסר יוסף אינהורן (1866-1925), אחינו של ש"י פין, שהתחנך אצלו בווילנה. אינהורן כתב מספר ספרי עיון ללימודי הטבע והאנטומיה, וכן עסק בתרגום. החודש פרסמנו את התרגום שחיבר, "על גיבורים, עבודת גיבורים, ומידת הגבורה בדברי הימים" מאת תומאס קרלייל, העוסק בניתוח מיתוסי גבורה מששה סוגים: הגיבור כאלוהות, הגיבור כנביא, כפייטן, ככהן, כסופר וכמלך.
בין היצירות החדשות החודש תמצאו את אלה ועוד:
סיפור יצירת העולם מאת שלמה רובין — חיבור המנסה למצוא הסברים מדעיים-אבולוציוניים לנסים המתוארים בתנ"ך; מסה מעניינת אודות הלורד נתנאל רוטשילד הראשון, ממשפחת האצולה היהודית האירופאית, מאת נחום סוקולוב; מסה ביוגרפית אודות משה ליב ליליינבלום מאת שמואל ליב ציטרון; שירת עמנואל הרומי, שירי קודש של ר' משה אבן עזרא (רמב"ע), ואם נקפוץ 800 שנה קדימה בקירוב, שירת יוסף זליגר ואלתר לוין.
החודש גם העלינו שלושה מאמרים קצרים מאת יוסף אהרונוביץ' (1877-1937). "אמת" עוסק בסוגיה של כתיבת ביוגרפיות – האם מותר לגלות בפני בני הדור את חסרונותיהם וחולשותיהם של גיבורי האומה? השני – "פורצי הגדר" – מדבר על ענוותם של הכותבים הגדולים, ביאליק, אחד העם וכו'.
הפסקאות הבאות מצוטטות מתוך המאמר "אל תצדק הרבה". החיבור עוסק בכוונה של הסתדרות הפועלים לייסד שיכוני עובדים בעיר, ממניעים אידיאולוגיים. השיקולים הכלכליים של פועלי העיר (בניגוד לחברי קיבוצים) מתנגשים עם האידיאולוגיה הסוציאליסטית של ההסתדרות.
"בתנאי היוקר של דירות בארץ, מוכרח הפועל: או להוציא חצי משכרתו לדירה, או להצטופף במרתפים וצריפים מסוג ידוע, ללא אור וללא אויר, ולהיות נדון לכל מיני מחלות ומרעין בישין. הממשלה והעיריות, שלהן הכוח ועליהן החובה לעשות, אינן נוקפות אצבע בנדון זה. צריך, איפוא, לחפש את הפתרון לשאלה זאת מחוץ לממשלה ולעיריות ולהציל את הפועל מכל אותן התוצאות השליליות והכרוכות בתנאי הדירה הנוכחים.
[…]
והנה התעוררה בהסתדרות הדאגה לסטיה: החבר עלול לההפך ל"ספקולנט", וצריך, על כן, למנוע בעדו באמצעים חוקיים שלא יוכל לסטות. הבעלות על רכושו צריכה, איפוא, להמסר לידי הכלל: לחברת העובדים, או לקואופרטיב המתישבים.
[…]
ואני שואל את בעלי ההצעה: היקבל עליו הכלל גם את הדאגה לכלכלת החבר לעת זקנתו, או שהוא יקבל עליו רק את הדאגה לצדקתו הסוציאלית ובזה יסתפק? יש מרגיעים ואומרים: אין הכונה לאסור על החבר את ההנאה מביתו בגבולות המותר, אלא שאין לסמוך על היצר הפרטי, שהוא יקבע את גבולות המותר והאסור. לפי גירסא אחרת: הכונה היא להזקיק את החבר לפנות, בשעת הצורך, לאינסטנציה ציבורית, וחזקה על הנשאלים, שיתחשבו בכל מקרה עם מצבו של השואל ויפסקו לטובתו. הציבור הוא, איפוא, בחזקת כשרות ודאית."
נתקלתם ביצירה מעניינת, מחכימה או משעשעת? שלחו לנו פסקה מובחרת, צרפו כמה מלים משלכם (על הענין ביצירה, מה אהבתם, וכו') ואנו נפרסמה כאן!