תגית: יהושע פרידמן

  • המצבה של הוראטיוס, עכשיו באינטרנט

    כמדי חודש בחודשו, העשרנו את מאגר היצירה העברית של פרויקט בן-יהודה בעשרות יצירות נוספות.  לצד הנובלה זדון ומשוגה מאת א"ש פרידברג ואוסף שירי מספד וכיתובי מצבות מאת יהודה ליב גורדון, אנו מגישים החודש גם שירים נוספים מאת שלום שבזי ומשוררי תימן, וכן מאמרים מאת מרדכי בן הלל הכהן, גליקסון על אחד העם, ציטרון על מרדכי אהרן גינצבורג (ובקרוב תעלה גם האוטוביוגרפיה של גינצבורג, אביעזר), וטורים ספרותיים נוספים מאת אברהם רגלסון.

    ופנינה נוספת בעדכון החודש: מבחר שירת הוראטיוס, המשורר הרומי חד הלשון, בן המאה הראשונה לפנה"ס, בתרגומו של יהושע פרידמן.  מיטיבי הקרוא שביניכם אולי זוכרים את רשימתי הקטנה על השירה והנצח, בה ציינתי שהוראטיוס צדק כשטען שהקים לעצמו "מצבת-עד".  ברשימה ההיא הובא תרגומו-עיבודו של מאיר הלוי לטריס לשיר הידוע של הוראטיוס ("עד העולם יכון פועל פעלתי"), והנה החל מהחודש מציע פרויקט בן-יהודה כבר גרסה נוספת לאותו שיר (ולרבים אחרים של הוראטיוס), הפעם בתרגום פרידמן:

    מַצּבֶתֶ-זִכָּרוֹן, מוּצָקָה מִנְּחוּשָׁה, יִסַּדְתִּי עֹז,
    מִשִּׂיא פִּירַמִּידוֹת תִּתְרוֹמֵם בְּגָאוֹן קוֹמָתָהּ הַגְּבוֹהָה,
    לֹא תִירָא מִזֶּרֶם מְפוֹצֵץ, מִסּוּפָה וְסַעֲרַת-שׁוֹאָה,
    וְשָׁנִים וְיוֹבְלוֹת בְּשָׁטְפָם צוּר-עֻזָּהּ לֹא יוּכְלוּ הֲרֹס.
    לֹא אָמוּת כְּאַחַד הָאָדָם, וְנִצְחִי לֹא יֵרֵד שְׁאוֹל!
    עַד תַּעֲמֹד גִּבְעַת קַפִּיטוֹלְיוּם בְּרֹאשׁ הַגְּבָעוֹת, וְעָלָה
    הַכֹּהֵן וּנְזִירָה נֶאֱלָמָה לְכַהֵן פְּאֵר בְּהֵיכָלָהּ,
    גַּם נֵזֶר-תְּהִלָּתִי פּוֹרֵחַ וְרַעֲנָן לֹא יֵדַע נְבוֹל!

    וִיסַפְּרוּ תְהִלָּתִי וְאָמְרוּ: מֵאֶרֶץ, שָׁם יֵהוֹם שְׁאוֹן
    אוֹפִידוּס וּבְתוֹךְ הַיְשִׁימוֹן רָד דּוֹנוּס בְּעַמּוֹ הַזּוֹעֵם,
    מֵאַשְׁפּוֹת עָלִיתִי מְרוֹמָם וְנִשְׂגָּב, וְשִׁירַת-הַנֹּעַם,
    אֶת שִׁירַת-אֵאוֹלְיָה, בְּטַעַם אִיטַלְיָה לִמַּדְתִּי רֹן.

    הוֹי לִבְשִׁי-נָא עֹז, מֶלְפּוֹמֵנֵי, כִּי גַדוֹל וּמְהֻלָל מְאֹד
    מִפְעָלֵךְ וּפְרִי מַעֲלָלַיִךְ, הִתְגָּאִי וְרֹאשֵׁךְ הָרִימִי!
    וְלִי בְרֹב חַסְדֵּךְ, בַּת-שִׁירִי, הָאִירִי פָנַיִךְ וְשִׂימִי
    עֲטֶרֶת-הַדְּפַנִּים עַל רֹאשִׁי, עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת וָהוֹד!

    הנה כי כן, צודק הוראטיוס, ובעזרת יהושע פרידמן, רשת האינטרנט, וקומץ מתנדבים, שוב יכול הציבור ליהנות משירתו, ולזכור את מחברה.

    מַצּבֶתֶ-זִכָּרוֹן, מוּצָקָה מִנְּחוּשָׁה, יִסַּדְתִּי עֹז,

    מִשִּׂיא פִּירַמִּידוֹת תִּתְרוֹמֵם בְּגָאוֹן קוֹמָתָהּ הַגְּבוֹהָה,

    לֹא תִירָא מִזֶּרֶם מְפוֹצֵץ, מִסּוּפָה וְסַעֲרַת-שׁוֹאָה,

    וְשָׁנִים וְיוֹבְלוֹת בְּשָׁטְפָם צוּר-עֻזָּהּ לֹא יוּכְלוּ הֲרֹס.

    לֹא אָמוּת כְּאַחַד הָאָדָם, וְנִצְחִי לֹא יֵרֵד שְׁאוֹל! 5

    עַד תַּעֲמֹד גִּבְעַת קַפִּיטוֹלְיוּם בְּרֹאשׁ הַגְּבָעוֹת, וְעָלָה

    הַכֹּהֵן וּנְזִירָה נֶאֱלָמָה לְכַהֵן פְּאֵר בְּהֵיכָלָהּ,

    גַּם נֵזֶר-תְּהִלָּתִי פּוֹרֵחַ וְרַעֲנָן לֹא יֵדַע נְבוֹל!

    וִיסַפְּרוּ תְהִלָּתִי וְאָמְרוּ: מֵאֶרֶץ, שָׁם יֵהוֹם שְׁאוֹן

    אוֹפִידוּס וּבְתוֹךְ הַיְשִׁימוֹן רָד דּוֹנוּס בְּעַמּוֹ הַזּוֹעֵם, 10

    מֵאַשְׁפּוֹת עָלִיתִי מְרוֹמָם וְנִשְׂגָּב, וְשִׁירַת-הַנֹּעַם,

    אֶת שִׁירַת-אֵאוֹלְיָה, בְּטַעַם אִיטַלְיָה לִמַּדְתִּי רֹן.

    הוֹי לִבְשִׁי-נָא עֹז, מֶלְפּוֹמֵנֵי, כִּי גַדוֹל וּמְהֻלָל מְאֹד

    מִפְעָלֵךְ וּפְרִי מַעֲלָלַיִךְ, הִתְגָּאִי וְרֹאשֵׁךְ הָרִימִי!

    וְלִי בְרֹב חַסְדֵּךְ, בַּת-שִׁירִי, הָאִירִי פָנַיִךְ וְשִׂימִי

    עֲטֶרֶת-הַדְּפַנִּים עַל רֹאשִׁי, עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת וָהוֹד!

  • עדכון קלאסי לנובמבר

    רשומת הסקירה של העדכון החודשי התעכבה מעט הפעם, עקב שירות מילואים, ועמכם הסליחה.

    החודש הועשר המאגר שלנו בסיפורים נוספים מאת ברשדסקי, במספר מאמרים מאת שמואל יוסף פין מכתב-העת "הכרמל" שערך בשעתו (ותודה לפרופ' שמואל פיינר על קיבוץ המאמרים בספר), מסה גדולה של טביוב על השפה העברית, וכן מאמרים ספרותיים נוספים מאת אברהם רגלסון, שמקובצים בפרויקט בן-יהודה לראשונה מאז פרסומם בעיתונות העברית משנות השלושים ועד שנות השבעים של המאה שעברה.

    לצד פרק נוסף מן המקראה של אליעזר בן-יהודה, שתי יצירות בולטות בעדכון החודש:  הראשונה היא הרומן הסובייטי יומנו של קוֹסְטְיָה רְיַאבְּצֶב מאת נ' אוֹגְנֶב, סופר עלום ונשכח, בתרגומו של אברהם לוינסון (המוגן בזכויות יוצרים ומוגש לציבור ברשות בעלי הזכויות).  נועצתי בכמה ידידים יודעי-ספר יוצאי חבר העמים לגבי ערכו הספרותי של הרומן הזה, וכולם היו מאוחדים בדעה שזו יצירה זניחה מבחינה ספרותית, פרי האמנות המגויסת של העידן הסובייטי בשיאו.  אף על פי כן, טרחנו והקלדנו את הטקסט, ואנו מגישים אותו לציבור, אולי יותר כמסמך הסטורי מאשר כהישג ספרותי; מרפרוף בטקסט דומני שיש בו ענין כצוהר אל מערכת החינוך הסובייטית (ובמידה מסוימת, כמובן, אל ייצוג אידאלי שלה), וכן כמעיד על מימדי אחיזתה של התורה הסובייטית בהשקפותיהם של אנשי ספר ומעש (כמו אברהם לוינסון, שהיה פוליטיקאי בפולין ואיש תרבות בישראל) באותה עת.  מענין גם לקרוא את ההקדמה של לוינסון לתרגומו, שהבאנו בראש הטקסט.  כך או כך, נשמח מאוד לשמוע מה דעתכם על הרומן הקצר והקריא הזה, אם תרצו לנסותו.

    וגולת הכותרת של העדכון החודש היא שני פרקים של תרגומי יהושע פרידמן מן השירה הרומית הקלאסית, האחד משירת ורגיליוס והשני משירת אובידיוס.  מדובר באחד המתרגמים המוקדמים מן השירה הרומית, והישגו האמנותי בתרגומים הללו מרשים ביותר.  אני מקווה לכתוב על כך בהרחבה ברשומה נפרדת.

    מאחורי הקלעים יש הרבה פעילות בפרויקט בן-יהודה, שתיחשף לציבור בשנה הבאה, ועוד מוקדם לדון בה כאן, אך אני מבטיח שיש למה לחכות.

    ובינתיים, הנה טעימה מאמנותו של אובידיוס ומאומנותו של פרידמן, התיאור המיתי של ארבעה דורות, בחינת "הולך ופוחת הדור", תיאור ששאב אובידיוס מן המיתוס היווני, כפי שמופיע אצל הסיודוס:

    ארבעה דורות
    הָיָה בְּרֵאשִׁית דּוֹר-זָהָב, אֲשֶׁר בְּאֵין נוֹגֵשׂ, וְטֶרֶם
    מִשְׁפָּט וְחֹק יְלַמְּדוּהוּ, אֱמוּנִים וְתֹם שָׁמַר לִבּוֹ.
    שְׁפָטִים בַּל נַעֲשׂוּ עוֹד, אַף טֶרֶם עַל לוּחוֹת נְחוֹשֶׁת
    דִּבְרֵי הָאָלָה יֵחָרְתוּ, וְטֶרֶם יָבֹאוּ בִּרְעָדָה
    דַבֵּר תַּחֲנוּנִים לַשּׁוֹפֵט, אַךְ יָשְׁבָה הָאָרֶץ בְּאֵין מַחֲרִיד.
    עוֹד לֹא יִכָּרֵת הָאֹרֶן וְעָזַב אֵת תֹּעֲפוֹת הָרָיו
    לַחְתּוֹר בְּנִבְכֵי הַגַּלִּים אֶל אֶרֶץ נָכְרִיָּה, וְטֶרֶם
    יֵדְעוּ בְנֵי-אָדָם שְׂפַת-יַמִּים זוּלָתִי חוֹף אֶרֶץ-מוֹלֶדֶת.
    שׁוּחוֹת עֲמֻקּוֹת עוֹד טֶרֶם מֵזַח לֶעָרִים תִּהְיֶנָה,
    שׁוֹפַר נְחשֶׁת וַחֲצוֹצְרַת-מִקְשֶׁה לֹא הָיוּ עֲדֶנָּה,
    אַף לֹא חֲרָבוֹת וְקוֹבַע; לֹא לָמְדוּ תַּכְסִיסֵי מִלְחָמָה,
    יָשְׁבוּ לָבֶטַח לְאֻמִּים וַיִּרְאוּ מְנוּחָה נָעֵמָה.
    עוֹד הָאֲדָמָה לֹא נָשְׂאָה בְעֹל וְלֹא קָרְעוּ סְגוֹר-לִבָּהּ
    אֵת וּמַחֲרֵשָׁה, אַךְ נָתְנָה לְמַכְבִּיר תְּנוּבָתָהּ נְדָבָה.
    חָמְדוּ בְּנֵי-אָדָם צְמָחֶיהָ, לֹא עָמְלוּ יָדַיִם בָּהֵמָּה,
    גַּרְגְּרֵי-שָׂדֶה יִלְקֹטוּ, בּוּל-הָרִים וּפְרִי-דֻבְדְּבָנִים,
    יִקְטְפוּ עִנְבֵי מַלּוּחַ, הָעוֹלִים בֵּין קוֹצֵי הַשִּׂיחִים,
    אוֹ אֶת אֱגוֹזֵי הָאַלּוֹן, עֵץ-חָמַד לוֹ עֶלְיוֹן בָּאֵלִים.
    פָּרַח הָאָבִיב עוֹלָמִים, וַיְרַחֲפוּ זֶפִירִים שַׁאֲנַנִּים,
    רַחֵף וְסַלְסֵל בִּכְנָפָם הַחַמָּה נִצָּנֵי סָפִיחַ.
    תָּחִישׁ גַּם שְׁדֵמָה לֹא עֻבְּדָה וְנָשְׂאָה פְרִי-תְּנוּבָה, וְעָטַף
    זְהַב הַשִּׁבֳּלִים הַמְּלֵאוֹת נִיר, לֹא הֶאֱרִיכוּ מַעֲנִיתוֹ;
    יִשְׁטְפוּ נַהֲרוֹת חָלָב אוֹ יִשְׂאוּ צוּף נֶקְטַר הַנְּהָרוֹת,
    יִטְּפוּ אַלּוֹנֵי-הָאָטָד גַּם הֵם עֲסִיסֵי דְבַשׁ-זָהָב.
    הוּרַד סַטוּרְנוּס מַחֲשַׁכֵּי הַטַּרְטַר וְיָשַׁב עַל כִּסְאוֹ
    לִמְשֹׁל בְּתֵבֵל יֻפִּיטֵר, – מֵאָז תּוֹר-הַכֶּסֶף הִגִּיעַ,
    מָךְ חִין-עֶרְכּוֹ מִזָּהָב וְיָקָר מִנְחֹשֶׁת נוֹצֵצָה.
    נָטָה יֻפִּיטֵר אֶת יָדוֹ וַיַּקְצֵר עֲלוּמֵי הָאָבִיב,
    חָלַק הַשָּׁנָה לִתְקוּפוֹת, שָׂם מוֹעֵד לְחוֹרֶף וָקַיִץ,
    אָסִיף הַמְּשַׁנֶּה אֶת טַעֲמוֹ וְאָבִיב מְהִיר-הַכְּנָפָיִם.
    חֹרֶב וָחֹם אָז רִאשׁוֹנָה הִרְתִּיחוּ הָאַוִּיר, וְרִגְבֵי
    קֶרַח מִנִּשְׁמַת-הַסַּעַר הַקָּרָה לַמּוּצָק דֻבָּקוּ.
    אָז גַּם בֵּית-מוֹשָׁב רִאשׁוֹנָה יִהְיֶה בָאָרֶץ, – בִּמְּעָרוֹת
    צוּרִים בְּסִבְכֵי יְעָרוֹת אוֹ מְלוּנַת-נְצָרִים עֲבֻתָּה.
    קֶרֶס אָז תִּזְרֶה רִאשׁוֹנָה אֶת חָפְנֵי זְרָעֶיהָ בִּתְלָמִים
    רִפְּדָה הָאֵת, וּבְנֵי-בָקָר מִסֵּבֶל הָעֹל יֵאָנֵחוּ.חָלַף תּוֹר-כֶּסֶף גַּם הוּא וַיָּקָם דּוֹר חָדָש, נְחֻשְׁתָּן.
    רוּחַ אַבִּירִים בְּלִבּוֹ וְיָדָיו לוֹ רַב בַּמִּלְחָמָה,
    לֹא יָדַע עוֹד פֶּשַׁע. דּוֹר-בַּרְזֶל נוּקְשֶׁה אָז קָם בָּאַחֲרוֹנָה.
    נִקְבְּצוּ בָאוּ גַם יַחַד כָּל חֵטְא וְכָל עָוֹן פְּלִילִיָּה:
    תַּמּוּ אֱמוּנִים מֵאֶרֶץ וְיֹשֶׁר וְתֻמַּת-עֲנָוִים,
    תַּחְתִָּם יָבֹאוּ וְיָרְשׁוּ מְקוֹמָם אַךְ מִרְמָה וָרֶשַׁע,
    חָמָס וְנִכְלֵי-בְלִיַּעַל וְאַהֲבַת בֶּצַע –מַעֲשַׁקּוֹת .
    יוֹרְדֵי-הַיָּם מִפְרְשֵׂיהֶם צָרְרוּ בְכַנְפֵי-הָרוּחַ,
    טֶרֶם יְדָעוּהוּ עַד-הֵנָּה, וְאֹרֶן מִתְעָרֶה בֶּהָרִים
    יָרַד מִמְּרוֹמָיו, יִלָּפֵת דַּרְכּוֹ בֵין גַּלֵּי-מֶרְחַקִּים.
    שְׁדֵמָה, זוּ הָיְתָה נַחֲלַת כָּל-אָדָם, כַּשֶּׁמֶשׁ וְאַוִּיר,
    נָטָה עָלֶיהָ הַמּוֹדֵד אֶת קַוּוֹ וַיַּצֵּב גְּבוּלֶיהָ.

    דַּי עוֹד לֹא יֹאמַר הָאָדָם, כִּי יִדְרֹשׁ מֵחֵיק הָאֲדָמָה
    תְּרוּמַת תְּנוּבָתָהּ וּפִרְיָהּ לְמַכְבִּיר, אָז יִקְרַע סְגוֹר-לִבָּהּ,
    הָלֹךְ וְהַעֲמֵק שְׁאֹלָה, עַד יַרְכְּתֵי אֶרֶץ-רְפָאִים,
    לַחְפֹּר מַטְמוֹנִים הָחְבָּאוּ וְאוֹצָרוֹת, מַכְאוֹבִים אַחֲרִיתָם.
    יֶאֱתֶה בַּרְזֶל מְשַׁכֵּל וְזָהָב מֵהָרֵס מִמֶּנּוּ,
    אִתָּם-מִלְחָמָה הָעֹשָׂה בִשְׁנֵיהֶם גַּם יָחַד מְלַאכְתָּהּ,
    זְרוֹעָהּ חֲמוּצָה בְדָם וּבְצִלְצְלֵי-נֶשֶׁק רוֹעֶשֶׁת.
    חָמָס הָאָרֶץ מָלֵאָה: קָם אִישׁ עַל רֵעֵהוּ בָאֹהֶל,
    חָתָן עַל חוֹתְנוֹ יִתְגַּבֵּר, גַּם אַהֲבַת אַחִים נֶעְדָּרָה.
    אִישׁ יַחֲרֹשׁ רָעָה עַל אִשְׁתּוֹ וְאִשָּׁה עַל בָּעַל-נְעוּרֶיהָ,
    תִּמְסֹךְ הָאֵם הַחוֹרֶגֶת סַף-רַעַל וְדָרְשׁוּ הַבָּנִים
    אֶל הַיִּדְּעוֹנִים, עַל מִסְפַּר שְׁנוֹת אֲבוֹתֵיהֶם יִשְׁאָלוּ.
    כָּרַע גַּם נָפַל הַצֶּדֶק, אָז תָּקוּם הָעַלְמָה אַסְטְרֵיאָה,
    שְׂרִידַת הָאֵלִים בָּאָרֶץ, וְעָלְתָה מֵעֵמֶק הַדָּמִים.

    והשאר כאן.


    כרגיל, נשמח לשמוע מה קראתם ואהבתם, או לא אהבתם, במאגר היצירות שלנו.