יהודה ליב לנדא נולד בזאלוז'יץ, ליד ברודי, גליציה בח' באייר תרכ"ו, 23 באפריל 1866 לאביו, משה יששכר לנדא. בהיותו בן שש עברו הוריו ללבוב והיה בין תלמידיו של המשורר והמחזאי נחמן יצחק הכהן פישמן.  סיים לימודי תיכון בברודי. בהשפעתו של ראובן אשר ברודס יצא לוינה ושם סיים לימודיו באוניברסיטה (1898) ובבית המדרש לרבנים (1899). מגיל צעיר היה פעיל בתנועה הלאומית בגליציה בכתב ובעל-פה והיה מראשוני המצטרפים להרצל. הוא השתתף בקונגרסים הציונים הראשונים (מהשני עד החמישי). מ-1901 היה רב במנצ'סטר (אנגליה) ומ-1903 ביוהנסבורג (דרום אפריקה), תחילה כרב מקומי ומ-1912 כרב ראשי. שנים רבות שימש כסגן נשיא ונשיא כבוד של ההסתדרות הציונית בדרום אפריקה וכן פרופסור לספרות עברית באוניברסיטת יוהנסבורג. י"ל לנדא החל בכתיבתו מראשית שנות השמונים של המאה ה-19 ושיריו ומאמריו נדפסו באכסניות העבריות בגליציה של אותם הימים ("נוגה הירח", "התור", "המזכיר" ועוד). במשך השנים עבר למחזאות ובמשך שני דורות כמעט נתפרסמו מחזותיו, רובם מחזות היסטוריים ומיעוטם עוסקים בבעיות הדור.  במשך שנים חתם: היל"ל בן שכ"ר, רמז לשמו ושם אביו. יהודה ליב לנדא נפטר ביוהנסבורג בי"ג באלול תש"ב, 26 באוגוסט 1942.
[מקורות: קרסל, אייזנשטיין - אוצר ישראל, ויקיפדיה]

ספריו:

• ודוים : מכתבים על דבר היהדות והיהודים בזמן הזה (ווינה-ברלין : מנורה, 1928)