לילך גליל (אל־עמי), סופרת, נולדה בה׳ בתשרי תשכ״ח, 9 באוקטובר 1967 בחיפה. בילדותה נדדה בארץ עם משפחתה בעקבות אביה ששירת בצבא הקבע. את לימודי התיכון סיימה בבית הספר ע״ש רוטברג ברמת השרון. לאחר שירותה הצבאי למדה ספרות כללית ופילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים. היא בעלת תעודה של עורכת לשונית מטעם החוג לעריכה בבית ברל, בוגרת קורס מנחים לסדנאות כתיבה של מתא״ן.  עוסקת בהוראת ספרות וכתיבה יצירתית בבית הספר היסודי־דמוקרטי בהוד השרון ובהנחיית סדנאות כתיבה לילדים, לבני נוער ולמבוגרים. 
    ב־1996, עם סיום לימודיה, התפרסם סיפורה הראשון, ״לישון״, בדף לספרות של על המשמר. במשך כחצי שנה פורסמו סיפורים שלה אחת לשבוע בעיתון דבר וקובצו בספרה הראשון, עכשיו תכתבי (1997, ספרית פועלים). זוהי אסופת סיפורים קצרצרים הכתובים בגוף ראשון מפי מגוון דמויות הנתונות בקונפליקט פנימי, שמבטא חיפוש מתמיד אחר השלמה ושלווה.
    כעבור שנתיים יצא לאור הרומן הראשון שלה, רואה את הקולות (1999). במרכזו מסע פרֵדה של הגיבורה מאמה ומביתה בקיבוץ דתי אל חיפוש משמעות בהודו הרחוקה, על רקע מצוקה פנימית עזה וצורך בבירור זהותה המינית. באותה שנה העלתה עם השחקנית והמשוררת אילנה רף קולאז׳ תיאטרלי בשם ״מסתכלות״, במסגרת תיאטרון הפרינג׳ של ״צוותא״ תל אביב. המופע הורכב ממונולוגים שהתבססו על סיפוריה הקצרים של גליל ועל שיריה של רף. כעבור חמש שנים התפרסם קובץ הסיפורים תראי אותי (2004). הסיפורים עוסקים בקשר בין אהבה להרס עצמי, כאשר ברבים מהם מיטשטשים הגבולות בין השניים. הקריאה ״תראי אותי״ מופנית אל הזולת, והופכת ממשאלה ויזואלית לכמיהה נפשית להתקבל, הן על ידי האחר והן על ידי האני עצמו.
    הרומן השני שלה, בית. אהבה (2006), מתאר שבוע גורלי בחייה של צעירה תל־אביבית הנתונה במשבר נפשי בעקבות הצמתים המרכזיים של חייה: אביה שהסתלק לפני שנים ומגיע במפתיע לביקור; אמה הערירית שמסתירה סוד אפל; בעלה שבגידותיו והשבר ביחסיהם מחייבים אותה למצוא מקום חדש; וכלב אחד אבוד הכרוך אחריה והופך להיות לה בעל ברית נאמן. בה בעת היא מכירה בחורה השובה את לבה, ובין השתיים מתפתח קשר רומנטי המעלה את השאלה האם תצליח למצוא לעצמה בית חדש ואהבה.
    ברומן בצִלו (2009), ניצבת גם כן צעירה תל אביבית, המנסה למצוא את מקומה ואת זהותה. עמית, איתו היא מתגוררת, רוצה לעשות עמה ילד, ומתלבט באשר לזהותו המינית. גם בספר זה נידונה סוגיית הבדידות, והרצון לקשור קשר עם הזולת.  ספרה מינהיות (2020) הוא סיפור לירי בפרגמנטים. הדמות הראשית, מינהיות, מנסה להבין מתוך שברי זיכרונותיה ובאמצעות שיח עם חלקי דמויות בתוכה, מהו האירוע בעברה אשר כונן את התנהגותה המינית.
    לבד מספרי הפרוזה שפרסמה, הוציאה גם שלושה ספרי שירה: כשהאיילה תחלוף (2014), אני רוצה לספר לך הרים וגבעות (2016) ומתוך הנילוס האדום (2021).
    כתיבתה מאופיינת בריאליזם נוקב, בהתבוננות עצמית ובחשבון נפש. סיפוריה הופיעו באנתולוגיות נימפה בג׳ינס, סיפורי נשים בעריכת דורית זילברמן וציפי שחרור (1998) ועיר, סיפורים תל־אביביים בעריכת עליזה ציגלר (1999). סיפורים אחרים התפרסמו בכתבי העת מטעם ומסמרים.

נכתב על־ידי יובל פז עבור לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית 
[מקורות נוספים: אתר הבית של לילך גליל, ויקיפדיה]

• עכשיו תכתבי (תל־אביב : ספרית פועלים, תשנ״ז 1997) <סיפורים>
• רואה את הקולות (תל־אביב : ידיעות אחרונות : ספרי חמד, 1999)  <רומן>
• תראי אותי : קובץ סיפורים (תל־אביב : גוונים, תשס״ד 2004)
• בית. אהבה (תל־אביב : מטר, תשס״ו 2006) <עריכה – מיכל חרותי>
• בצלו (תל־אביב : מטר, תש״ע 2009) <עריכה – מיכל חרותי>
• כשהאיילה תחלוף (חיפה : פרדס, תשע״ה 2014) <שירים>
• אני רוצה לספר לך הרים וגבעות (חיפה : פרדס, תשע״ז 2016) <שירים>
• מינהיות (תל־אביב : ספרי עיתון 77, תש״ף 2020)
• מתוך הנילוס האדום : שירים (תל־אביב : עולם חדש הוצאה לאור, תשפ״א 2021) <עריכה – יקיר בן־משה>

עריכה:

• פנדורה : עיתון לסבי (תל־אביב : קל״ף, קהילה לסבית פמיניסטית, 2003–2005)

על המחברת ויצירתה:

• אלעזרי, ג׳ני.  חפשי את האשה.  ידיעות אחרונות, 7 ימים, ג׳ באב תשס״ו, 28 ביולי 2006, עמ׳ 46 <עם הסופרת לילך גליל שגילתה את העדפותיה ה מיניות לחיות עם אשה>
• שיר, סמדר.  האישה של אשתי. ידיעות אחרונות, זמנים מודרנים, ה׳ בתשרי תש״ע, 23 בספטמבר 2009, עמ׳ 6 <ראיון עם הסופרת לילך גליל על אהבת נשים ועל חייה>

על ״עכשיו תכתבי״

• בן־עזר, אהוד. מרומז – ומחוספס. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת – תרבות, ספרות, אמנות, י״ב באדר ב׳ תשנ״ז, 21 במארס 1997, עמ׳ 30.
• קופרפיש, שרון. פחד מפיתוח עלילה. מעריב, מוסף שבת – ספרות וספרים, ד׳ בניסן תשנ״ז, 11 באפריל 1997, עמ׳ 31.

על ״רואה את הקולות״

• חיימוב, רינת.  ״רואה את הקולות״.  GoGay תרבות ובידור <מקוון>, 10 באוקטובר 2001.
• פייגלסון, מימי. החיפוש הרוחני. הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 355 (ו׳ בטבת תש״ס, 15 בדצמבר 1999), עמ׳ 11.

על ״תראי אותי״

• הרצוג, עמרי. צו התשוקה והקהילה. הארץ, תרבות וספרות, ג׳ באלול תשס״ד, 20 באוגוסט 2004, עמ׳ ה 4.

על ״בית. אהבה״

• גרשי, נעמה.  הבית נשאר ריק.  הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 708 (כ״ז באלול תשס״ו, 20 בספטמבר 2006), עמ׳ 16.
• הופמן, חיה.  לזרוק את הבעל.  ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, א׳ באלול תשס״ו, 25 באוגוסט 2006, עמ׳ 28.
• לאור, יצחק. סקס. מוות. שינה.  הארץ, תרבות וספרות, כ״ח בתשרי תשס״ז, 20 באוקטובר 2006, עמ׳ 4.
• לוי, דפנה.  הלוטרה מהירקון.  Time Out תל־אביב, גל׳ 198 (17–24 באוגוסט 2006), עמ׳ 117.

על ״בצלו״

• בלבן, אברהם.  איש לא נראה בחלונות.  הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 877  (כ״ט בכסלו תש״ע, 16 בדצמבר 2009), עמ׳ 6.
• פז, יובל.  מישהו חייב למות כדי שהאחרים יוכלו להעריך את החיים.  עתון 77, גל׳ 344 (שבט–אדר תש״ע, ינואר–פברואר 2010), עמ׳ 7.
• פלג, דנה ג. רומן בצלו של המוות.  GoGay, תרבות ובידור <מקוון>, 30 בנובמבר 2009.

על ״אני רוצה לספר לך הרים וגבעות״

• מסג, סבינה. האש בעיני הזאבה.  הארץ, תרבות וספרות, א׳ בטבת תשע״ז, 30 בדצמבר 2016, עמ׳ 2.
• פז, יובל.  הגוף שלך שותק וכל כולך תנועה.  עתון 77, גל׳ 394 (ניסן–אייר תשע״ז, אפריל–מאי 2017), עמ׳ 12–13.

על ״מינהיות״

• בז׳רנו, מאיה.  ללכוד את המיית החיים בשפה או הכלום המבורך.  עתון 77, גל׳ 414 (אב–אלול תש״ף, אוגוסט–ספטמבר 2020), עמ׳ 16.

על ״מתוך הנילוס האדום״

• בן־דוד, יערה. שירה נשית בסימן המשך ופרידה.  עתון 77, גל׳ 424 (ניסן–אייר תשפ״ב, אפריל–מאי 2022), עמ׳ 20–21.

קישורים:

• בצלו באתר
• בית, אהבה באתר

OpenLibrary – OL4181043A

Wikidata – Q6763080

J9U – 987007308075405171

NLI – 000164873

LC – n97059108

VIAF – 31280115

עודכן לאחרונה: 30 במאי 2023

לראש הדף

לקסיקון הספרות העברית החדשה
עורך אחראי: יוסף גלרון־גולדשלגר