סבינה מסג,
משוררת, מתרגמת וסופרת ילדים,
נולדה בסופיה, בולגריה בי״ז בכסלו תש״ג, 26 בנובמבר 1942, ועלתה ארצה עם הוריה ב-1948. גדלה והתחנכה ביפו ובבת ים. היתה חברה בתנועת
״השומר הצעיר״ ואת שירותה הצבאי עשתה בחיל האוויר. למדה ספרות עברית ואנגלית באוניברסיטה העברית בירושלים ובאוניברסיטת תל אביב. נשואה לצייר אהרן מסג. פירסמה שירים בעיתוני נוער החל בגיל שתים-עשרה, ובבגרותה במוספי הספרות ובכתבי עת.
בספר שיריה הראשון, קולות מֶשֶק (צ׳ריקובר, 1984), היא משלחת את נפשה בעולם כמו ציפור, ורוחה
״דּוֹרֶכֶת עַל הָאֲדָמָה/ כִּמְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי מַיִם״. הדגש הוא על יכולת הנפש להמריא בכוח הדמיון ולהקשיב לרחשי העולם. הספר זכה בפרס ניומן לביכורי יצירה (1982). החל בספרה השני,
הבית במגדל (1987), הופכים הטבע והמקום לנושא המרכזי בשירתה. השירים נכתבו ביישוב מגדל שעל יד הכנרת ויש בהם התייחסויות לסיטואציות קונקרטיות כמו טבילה במקווה של האר״י. העיסוק בחוויית המקום נמשך בספריה הבאים, הנקראים על שם מקומות שגרה בהם:
מושב (1991), מושב חֶמֶד במרכז הארץ; ימי מנזר (1997), מנזרים בירושלים;
והים הזה, ים כנרת (1998), מקומות ליד הכנרת; וכליל (2003), היישוב שליד נהריה.
על מעמדו המרכזי של המקום בעולמה אפשר ללמוד גם מדברים שציינה במסה שפירסמה בכתב העת
מאזניים (2004): ״יש לי צורך להיות בקשר מתמיד עם החלק הלא-אנושי של עולם התופעות. להיות בקשר עם המקום״. בהקשר זה הושפעה, בין השאר, מהפילוסוף והמסאי האמריקני הנרי דיוויד תורו. על פי תפישה זו, כמשוררת של מקום עליה לחיות בו פיזית ולחוות אותו בכל היבט אפשרי. המקום הוא לא כל מקום, אלא
״המקום הזה״, כלומר ארץ ישראל (לרוב בסביבה כפרית). היא מגדירה את שירתה ״שירה פוסט-פסטורלית״ ומשייכת אותה לתנועה ספרותית בארצות הברית, באנגליה, בקנדה ובאוסטרליה, המאופיינת בחזרה לכתיבה על הטבע ועל הסביבה הפיזית, וכוללת גם – אבל לא רק – התייחסות להיבטים אקולוגיים.
יחסה אל הטבע הוא חושני-תאוותני ומתפעם, כמו גם יחס אירוני ומפוכח לבעיות אקולוגיות ולצד המכוער של הנוף המודרני: מזבלת חירייה, התייבשות הכנרת וזיהום הנחלים. היא רואה את ה״מקום״ בעין החוצה גבולות של זמן. הוא אינו רק המקום בנקודת הזמן שבה נכתב השיר, אלא גם ההיסטוריה והמיתולוגיה שלו, אישים שביקרו בו בעבר, כאלה שיבקרו בעתיד וכו׳. לפעמים היא מזכירה דמויות מיתולוגיות ואמיתיות המרוממות את הנוף המוכר. היבטים אלה בולטים במיוחד בספרה
והים הזה, ים כנרת (1998), שבו היא מנהלת דיאלוג אינטימי עם המשוררת רחל ותרה בכוח הדמיון אחר עקבות ההיסטוריה והמיתולוגיה של הכנרת.
קובץ נוסף הנוגע בשירת רחל: שיחותי עם רחל יצא לאור ב-2018. מבחר
משיריה בשם ישר מהשטח, בליווי מסה מקיפה על שירתה מאת
דן מירון יצאה לאור ב-2014. קבצי שירה
נוספים יצאו לאור בשנים הבאות: קובץ ננו-שירים בשם על היופי הבלתי מצוי
של המצוי יצא לאור ב-2017; כן שרתי לך ארצי (2018);
וקבצים ״מקומיים״: האכסניה הסקוטית – ים הגליל (2019); מנזר בעין
כרם, בניאס – נחל חרמון, צפת – מסע סמטה (2020);
בית באבו-תור, פיקוס בפרדס-חנה (2021) וכליל – מיינדפולנס
(2022).
תירגמה כמה ספרי שירה, בהם: שועל המחשבה: מבחר שירים מאת טד יוז (1996); אריאל ושלוש נשים מאת סילביה פלאת׳ (2002). כמו כן כתבה שורה ארוכה של ספרי ילדים בשם העט עדולה. שיריה תורגמו לכמה שפות. היא זכתה בפרס ניומן לשירה (1982), פרס לאה גולדברג לשירה (1992), פרס זאב (1995), בפרס הדסה (2002) על כתיבתה לילדים, ובפרס היצירה על שם ראש הממשלה לוי אשכול ז״ל (2000).
קולות משק (תל-אביב : צריקובר, 1984) <שירים> <״הספר זכה בפרס ביכורי
יצירה ע״ש רחל ומרדכי ניומן״>
הבית במגדל : שירים (תל-אביב : הקיבוץ במאוחד, 1987)
מושב : שירים (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, 1991)
ימי מנזר (ירושלים : שוקן, תשנ״ז 1997) <צילומים
– תמיר שר>
והים הזה, ים כנרת (תל אביב : הקיבוץ המאוחד, 1998) <שירים ; צילומים
–
שרון טרבלסקי ; עריכה – לאה שניר>
כליל (רעננה : אבן חושן, 2003) <רישומים – אהרון מסג>
מונוגמיה עילית : שירים (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, תשס״ט 2009)
<עריכה – לאה שניר>
ישר מן השטח : מבחר שירים (ירושלים : מוסד ביאליק ; הוצאת הקיבוץ
המאוחד, תשע״ה 2014) <כולל ״להזין את היש להזים את
האין״, על שירתה של סבינה מסג, מאת דן מירון>
על היופי הבלתי מצוי של המצוי : ננו שירים (ירושלים : מקום לשירה ;
בני ברק : הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשע״ח 2017) <עריכה –
גלעד מאירי>
שיחותי עם רחל : שירים (בני ברק : הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשע״ח
2018) <עריכה והבאה לדפוס – לאה
שניר>
כן, שרתי לך ארצי (בני ברק : הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשע״ט 2018)
האכסניה הסקוטית – ים הגליל : שירים (כליל : הוצאת כליל מקום,
תשע״ט 2019)
מנזר בעין כרם : שירים (כליל : הוצאת כליל מקום, תש״ף 2020)
בניאס – נחל חרמון : שירים (כליל : הוצאת כליל מקום, תש״ף 2020)
צפת, מסע סמטה : שירים (כליל : הוצאת כליל מקום, תשפ״א 2020)
בית באבו-תור : שירים (כליל : הוצאת כליל מקום, תשפ״א 2021)
פיקוס בפרדס חנה : שירים (כליל : הוצאת כליל מקום, תשפ״ב 2021)
כליל, מיינדפולנס : שירים (כליל : הוצאת כליל מקום, תשפ״ב 2022)
ספרי ילדים בחתימת ׳עדולה׳:
היום אני אינני : שירים (גבעתיים : מסדה, 1982) <איורים
– מיכל זיו>
מירון, דן. להזין את היש, להזים את האין : על
שירתה של סבינה מסג.בתוך: ישר מן השטח : מבחר
שירים / סבינה מסג (ירושלים : מוסד ביאליק ; הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשע״ה 2014), עמ׳
279–342 <חזר ונדפס בספרו דוקים : עיונים בשירה הישראלית
(רמת גן : אפיק – ספרות ישראלית : עילמור, תשפ״א 2021), עמ׳ 466–545>
עברון, רם. לעצור את הזמן, להנציח רגעים : ראיון עם סבינה מסג. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, ז׳ בשבט תשמ״ט, 13 בינואר 1989, עמ׳ 21.
שניר, לאה. גן עונג, גן ערגה : ראיון עם סבינה מסג. על המשמר, 17 במאי 1991, עמ׳ 18.
בנזימן, גליה. כמה עולות מלים ונגיעות. הארץ, תרבות וספרות, י״ב באדר א׳ תשס״ג, 14 בפברואר 2003, עמ׳ ה 2.
נגיד, חיים. מיתוס ואינטימיות. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת - תרבות, ספרות, אמנות, ט״ו בטבת תשס״ג, 20 בדצמבר 2002, עמ׳ 28.
קודיש, דפי. בשוך הרכילות נותרת שירתה. מעריב, מוסף שבת - ספרות וספרים, י״ד בשבט תשס״ג, 17 בינואר 2003, עמ׳ 25.
על ״הנהר שמעבר לפיורד״ לאולב ה׳ האוגה
בז׳רנו, מאיה. מלה אחת - אבן אחת. הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 583 (ז׳ באייר תשס״ד, 28 באפריל 2004), עמ׳ 8.
בן-שאול, משה. בין האדמה לפיורד.
מאזנים, כרך ע״ט, גל׳ 2 (תמוז תשס״ה, יולי 2005), עמ׳ 16–17.
פאר, פרידמן. משהו מופלא יקרה. מעריב, מוסף שבת -
ספרות וספרים, כ״ב בטבת תשס״ד, 16 בינואר 2004, עמ׳ 27 <נוסח שונה פורסם באתרו
של פאר פרידמן>
שבת, ראובן. מיפו ועד הפיורדים. חיים אחרים, גל׳ 96 (2004), עמ׳
66–71. <חוט עדין רקום לאורך חייה של המשוררת סבינה מסג, חוט שקושר אותה אל הטבע הפשוט של ארץ
ישראל, אל עולם המילים והשירה ואל חיי המעשה. מסג, שחייה כיום בישוב כליל בגליל, עזבה את הארץ רק פעם אחת לנורבגיה, שם פגשה בשירתו המיוחדת של אולב האוגה ומאוחר יותר תרגמה אותה לעברית>