מיכאל דשא (אייזנשטדט) נולד בבוברויסק, בלארוס, בכ"ג בסיון תרע"ה, 5 ביוני 1915. עלה ארצה עם הוריו ב-1925, שהתגוררו לסירוגין בחיפה, באר-טוביה, רחובות ומ-1930 בפרדס חנה. סיים לימודיו בבית הספר החקרלאי מקווה ישראל (1930) ומאז במשק הוריו. בשנים 1936־1938 למד בבית המדרש למורים בבית הכרם ומ-1938 עסק בהוראה במקומות שונים. ב-1941 התנדב למשטרת הישובים העברים. בתקופת שירותו הצטרף לקיבוץ שדות-ים. בתום מלחמת העולם השניה יצא למחנות העקורים בגרמניה ועבד עם ילדים ניצולי שואה. בגמר מלחמת העצמאות השתתף ביסוד מושב החיילים המשוחררים צהל (מושב לימן בגליל המערבי).  ב-1954 סיים לימודיו בפקולטה למדעי-הרוח באוניברסיטה העברית בירושלים והשתלם בספרות ילדים באוניברסיטת ויין בדטרויט, מישיגן, שבארה"ב. היה מורה להוראת הספרות באוניברסיטת בן-גוריון בבאר-שבע וערך את הירחון "מה מנגב". ב-1965 הצטרף למושב שדמה ליד גדרה. לימד שנים רבות ספרות ילדים בבתי מדרש למורים ופרסם מאמרים על בעיות חינוך, קריאה חופשית וספרות לבני הנעורים. מאז שירו הראשון (ב"במעלה" 1937) פירסם שירים, סיפורים ורשימות בעתונים וכתבי-עת. "שיריו מצטיינים בצלילות מוסיקלית והם רוויים חיבה לטבע". מיכאל דשא נפטר בביתו במושב שדמה בכ"ח באלול תשנ"ח, 19 בספטמבר 1998.
[מקורות: קרסל, אופק, גרנות, ויקיפדיה]

ספריו: