יצחק בקון (1919–2013)

 <בהכנה>

Yitzhak Bakon

    יצחק בקון נולד בכ"ט באייר תרע"ט, 29 במאי 1919 בעיר קשאנוב שבפלך קרקוב בפולין למשפחה שהעמידה חזנים ידועים. לימים כינס בספר-תווים מקיף את ניגוניו של אביו, ר' הרש לייב החזן מקשאנוב. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נמלט אל עומק רוסיה והתגלגל במחנות עבודה שונים. אחרי הפלישה הגרמנית לרוסיה ב-1941, כאשר שוחררו האזרחים הפולנים מגלות סיביר, התגייס לצבא האדום ושירת עד תום המלחמה ביחידות של 'החזית האוקראינית השנייה'. ב-1947 עלה ארצה בעלייה ב'. שהה שנתיים בקיבוץ עין גב, ולאחר מכן עבר לקיבוץ נצר סרני עם ייסודו. בשנות הששים למד ספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים, והוכתר בתואר דוקטור ב-1971. בשנות השבעים נמנה עם מייסדי המחלקה לספרות עברית באוניברסיטת באר-שבע, לימד בה עד פרישתו לגמלאות ב-1988 והקים בה את הקתדרה ליידיש. לאחר מכן לימד במרכז ליידיש של אוניברסיטת בר-אילן.
    במוקד עבודתו המחקרית של בקון ניצב העיון ביצירתם של יוסף חיים ברנר ושל בני חוגו ודורו. בספריו ברנר הצעיר (א-ב, 1975) וברנר בלונדון (1990) העמיד תיאור דקדקני מתועד לפרטי פרטים של מהלך חייו ויצירתו של ברנר עד 1908, ובו חידושים עובדתיים רבים. כמו כן כינס ותרגם את כתביו של ברנר ביידיש (הכתבים היידיים, 1985), והוסיף לחקור בהם בספרו ברנר וגנסין כסופרים דו-לשוניים (1986). בסדרה בת שלושה ספרים קטנים (בשנה ראשונה, 1981; בין השורות, 1981; מתוך החבורה, 1982) דן בקון בדיאלוגים אמנותיים סמויים בין יוצרי הספרות העברית הצעירה בראשית המאה העשרים – בעיקר ברנר, גנסין ושופמן וכן ש"י עגנון, ביאליק וטשרניחובסקי. בספרו הצעיר הבודד בסיפורת העברית 1899–1908 (1978) תיאר את גילומיו האמנותיים של גיבור הדור, הצעיר היהודי התלוש, בסיפורת של ברדיצ'בסקי, ברנר, גנסין, שופמן ונומברג. בספרו עגנון הצעיר (1989) בחן את יצירות הנעורים הנידחות של עגנון בעברית וביידיש שנוצרו לפני עלייתו ארצה וכן בתקופת העלייה השנייה עד 1912. חטיבה בפני עצמה מהווים שלושת ספריו על יצירת ביאליק: על סוגיות המשקל בשירתו (הפרוזודיה של שירת ביאליק, 1983), על יצירתו הדו-לשונית (ביאליק בין עברית ליידיש, 1987) ועל תקופת השיא של שירתו בין 1899 ל-1905 (צופה הייתי בעינו של עולם, 2004). מתוך עיסוקו בהקשר הדו-לשוני של הספרות העברית החדשה צמחו גם ספריו מנדלי – שלום עליכם: בחינה מחודשת (1995) ודוד פוגל – המשורר כאמן "נסתר" (2005).
    על-פי תפיסתו העקרונית של בקון, תהליך היצירה כרוך בנסיון מתמיד של האמן לשפר ולשכלל את כתיבתו לאורו של אידיאל ספרותי נכסף הניצב לנגד עיניו. לפיכך כל יצירה היא תיקון ותוספת לקודמתה וכעין טיוטה לזו שבאה אחריה, והיא צריכה להיבחן על-פי מקומה ברצף עבודתו של הסופר. עיוניו הכרונולוגיים-התפתחותיים ביצירותיהם של ברנר, ביאליק, עגנון ופוגל מממשים את התפיסה הזו באופן מובהק. בין הנחות היסוד הנוספות השזורות בכתביו: מקומה המרכזי של התשתית הביוגרפית ביצירת הספרות לאחר שעברה מטמורפוזה אמנותית; חשיבות ההקשר הדו-לשוני בהכרה שלמה של הקלאסיקונים העבריים; מעמדן של יצירות בוסר גנוזות כבסיס הכרחי להבנת היצירה הבשלה; נטייתם של סופרים 'להתכתב' עם עמיתיהם בין השורות של יצירותיהם, והצורך בחשיפתם של דיאלוגים אלה כרובד משמעותי בפרשנות היצירות.
    יצחק בקון נפטר בט"ו בסיון תשע"ג, 24 במאי 2013..

נכתב על ידי אבנר הולצמן עבור לקסיקון הקשרים לסופרים ישראלים
[מקורות נוספים: ויקיפדיה]

ספריו:

  • פרקים בהתפתחות המשקל של השירה העברית (תל אביב : מפעל השכפול, 1968)
  • ברנר הצעיר : חייו ויצירותיו של ברנר עד להופעת "המעורר" בלונדון (תל אביב : הקיבוץ המאוחד, תשל"ה 1975) <התוכן: כרך א. ביוגרפיה -- כרך ב. דיון ביצירות>
  • הצעיר הבודד בסיפורת העברית : 1899־1908 (תל אביב : בית ההוצאה אגודת הסטודנטים - אוניברסיטת תל אביב, תשל"ח 1978)
  • בשנה ראשונה (תל אביב : פפירוס, תשמ"א 1981) <"על שתי יצירות של י"ח ברנר "בין מים למים", "עצבים">
  • בין השורות (תל אביב : פפירוס-בית ההוצאה של אגודת הסטודנטים - אוניברסיטת תל אביב, תשמ"א 1981) <"מחקרים ביוגראפיים-ספרותיים בחייהם וביצירותיהם של ביאליק, טשרניחובסקי, ברנר, גנסין ושופמאן">
  • מתוך החבורה (תל אביב : פפירוס, תשמ"ב 1982) <דיון ב"שלושה עניינים מתוך הביוגרפיה הספרותית של חבורת ברנר-גנסין">
  • הפרוזודיה של שירת ביאליק (באר שבע : אוניברסיטת בן-גוריון, תשמ"ג 1983)
  • ברנר וגנסין כסופרים דו-לשוניים (באר-שבע : הקאתדרה ליידיש - אוניברסיטת בן גוריון, 1986)
  • ביאליק בין עברית ליידיש (באר-שבע : הקאתדרה ליידיש - אוניברסיטת בן-גוריון, 1987)
  • עגנון הצעיר (באר-שבע : הקאתדרה ליידיש באוניברסיטת בן-גוריון, תשמ"ט)
  • ברנר בלונדון : תקופת "המעורר", 1905־1907 (באר-שבע : המחלקה ללשון וספרות עברית של אוניברסיטת בן-גוריון, תש"ן)
  • מנדלי, שלום עליכם : בחינה מחודשת : א נייער אריינבליק (רמת גן : המרכז ללימודי יידיש ע"ש רינה קוסטה - אוניברסיטת בר אילן, תשנ"ה 1995)
  • צופה הייתי בעינו של עולם : שירת ביאליק מרזי לילה (תרנ"ט) עד הקיץ גוע (תרס"ה) (ירושלים : כרמל, תשס"ד 2004)
  • דוד פוגל : המשורר כאמן נסתר (ירושלים : כרמל, תשס"ו 2005)
עריכה:
  • יוסף חיים ברנר : מבחר מאמרי ביקורת על יצירתו הסיפורית / ליקט וצירף מבוא וביבליוגרפיה יצחק בקון (תל אביב : עם עובד, 1972)
  • הכתבים היידיים = די יידישע שריפטן / י.ח. ברנר, ערך יצחק בקון (באר-שבע : הקאתדרה ליידיש, אוניברסיטת בן-גוריון, תשמ"ה 1985)
ספרי יובל:

על המחבר ויצירתו:

על "ברנר הצעיר"
על "הצעיר הבודד בסיפורת העברית"
  • ברשאי, אבינועם.  יומרה ללא כיסוי מאזנים : ירחון לספרות, כרך מ"ט, גל' 2־4 (תמוז-אלול תשל"ט, יולי-ספטמבר 1979), עמ' 206־207.
  • גינוסר, פנחס.  תשע השנים הגדולות של הסיפורת העברית.  הדואר, שנה 58, גל' ל"ז (ז' בתשרי תש"ם, 28 בספטמבר 1979), עמ' 638־639.
על "עגנון הצעיר"
  • שמיר, זיוה.  אגדת האמן.  ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, א' באלול תשמ"ט, 1 בספטמבר 1989, עמ' 22.

על "ספר יצחק בקון"
  • צימרמן, עקיבא. על שני ספרי יובל.  הצופה, י' בחשוון תשנ"ג, 6 בנובמבר 1992, עמ' 6.
קישורים:


[עודכן לאחרונה: 21 בפברואר 2020]

לראש הדף

 

 

ספרי המחבר

 

על יצירתו

 

קישורים

 

 

לראש הדף