בן-ציון כ"ץ, עיתונאי, עורך וחוקר, נולד בעיירה הליטאית דוֹיג נולד
בכ' כסלו תרל"ו, 18 בדצמבר 1875 למשפחת רבנים וראשי ישיבות. כבן שש-עשרה החל להשתתף ב"הצפירה" וב"המליץ" במאמרים פובליציסטיים מענייני השעה, והירבה לעסוק בהם בצורך להתאים את דיני ההלכה לתנאי ההווה. מ-1893 התגורר חליפות בווילנה, בקובנה ובסט. פטרסבורג, למד שנים אחדות באוניברסיטה ועד סוף אותו עשור פרסם ספרי עיון בהלכה ("מזקנים אתבונן", וארשה 1894), בתלמוד ("אור נוגה על שמי התלמוד", וארשה 1895) ובתולדות ישראל ("לקורות היהודים ברוסיה ופולין וליטא במאות השש-עשרה והשבע-עשרה", ברלין 1899). מתוך מעורבותו בעיתונות העברית התעורר בו הרצון להקים עיתון משלו, ובזכות כשרונותיו הארגוניים, מרצו הטבעי והנתיבים שפילס לו בחוגי השלטון הרוסי גייס את הון היסוד והשיג את הרשיון הממשלתי הדרוש. כך נוסד בסט. פטרסבורג העיתון "הזמן" בפברואר 1903. העיתון הופיע תחילה פעמיים בשבוע ובצידו רבעון באותו שם. מקץ שנה, כאשר נקלע למשבר כספי, העביר אותו כ"ץ לווילנה, גייס בעלי-הון חדשים למימונו, והחל להוציאו מחדש כעיתון יומי. במתכונת זו התקיים "הזמן", תוך הפסקות אחדות, עד 1915. שנות המהפכה הראשונה ברוסיה (1905־1907) היו תקופת השיא של "הזמן" מכל הבחינות. במהלכן היה העיתון העברי היחיד שהופיע בתחומי רוסיה, משך אליו קבוצה מובחרת של משתתפים קבועים מקרב הבולטים בסופרים הצעירים, קיים לצידו ירחון ספרותי וכן עיתון ביידיש ("די צייט", 1906) ושבועון לילדים ("החיים והטבע"). כ"ץ עצמו שהה חלק ניכר מזמנו בסט. פטרסבורג כדי להזין את עיתונו בידיעות ממקורות השלטון, והשיג את גדול הישגיו העיתונאיים כאשר פרסם פרסום בכורה עולמי את טיוטת החוקה החדשה של רוסיה. בכללותו היה "הזמן" נאמן לקו העקרוני שהתווה לו עורכו: עמידה על משמר זכויות היהודים ברוסיה ותביעה לחיזוקן בד בבד עם תמיכה נמרצת בתנועה הציונית. ב-1910 נדון כ"ץ לשנת מאסר בשל עבירה על תקנות הצנזורה, וישב בכלא בעיירה הורי-הורקי בפלך מוהילב, אך הוסיף לנהל משם את עיתונו. בשנים 1912־1913 סייע לסניגוריה במשפט בייליס בקיוב. בשנות מלחמת העולם הראשונה והמהפכה שהה לסירוגין בסט. פטרסבורג ובמוסקבה ופעל להוצאתם של עיתונים ביידיש ("פטרוגראדער טאגבלאט") ובעברית ("העם") שהופיעו במשך זמן קצר. ב-1920 יצא מרוסיה, ולאחר כשנתיים בקובנה השתקע בברלין ועסק בענייני ספרות והוצאה לאור בעיקר במסגרת הוצאת שטיבל. ב-1931 עלה לארץ-ישראל, השתתף במאמרים פובליציסטיים בעיתונות העברית, חיבר מחקרים היסטוריים וקונטרסים בעניינים אקטואליים, ופרסם את זכרונותיו בעברית וביידיש.
בן ציון כ"ץ נפטר בתל-אביב, בי"ב בשבט תשי"ח, 2 בפברואר 1958.
[כתב: אבנר הולצמן] [Originally
prepared for The YIVO Encyclopedia of Jews in Eastern Europe]
[מקורות נוספים: קרסל,
תדהר,
ויקיפדיה]
בסוק, עידו.
היֵלכו שניים יחדיו? – בן ציון כ"ץ כידיד וכמניח יסודות לביוגרפיה של שאול טשרניחובסקי. קשר:
כתב-עת לחקר תולדות העיתונות והתקשורת בעולם היהודי ובישראל,חוב'
מס' 44 (חורף 2013), עמ' 74־79 <פורסם גם ב'מיזם בן-יהודה'>
בן-ציון כ"ץ, עיתונאי, עורך וחוקר, נולד בעיירה הליטאית דוֹיג נולד
בכ' כסלו תרל"ו, 18 בדצמבר 1875 למשפחת רבנים וראשי ישיבות. כבן שש-עשרה החל להשתתף ב"הצפירה" וב"המליץ" במאמרים פובליציסטיים מענייני השעה, והירבה לעסוק בהם בצורך להתאים את דיני ההלכה לתנאי ההווה. מ-1893 התגורר חליפות בווילנה, בקובנה ובסט. פטרסבורג, למד שנים אחדות באוניברסיטה ועד סוף אותו עשור פרסם ספרי עיון בהלכה ("מזקנים אתבונן", וארשה 1894), בתלמוד ("אור נוגה על שמי התלמוד", וארשה 1895) ובתולדות ישראל ("לקורות היהודים ברוסיה ופולין וליטא במאות השש-עשרה והשבע-עשרה", ברלין 1899). מתוך מעורבותו בעיתונות העברית התעורר בו הרצון להקים עיתון משלו, ובזכות כשרונותיו הארגוניים, מרצו הטבעי והנתיבים שפילס לו בחוגי השלטון הרוסי גייס את הון היסוד והשיג את הרשיון הממשלתי הדרוש. כך נוסד בסט. פטרסבורג העיתון "הזמן" בפברואר 1903. העיתון הופיע תחילה פעמיים בשבוע ובצידו רבעון באותו שם. מקץ שנה, כאשר נקלע למשבר כספי, העביר אותו כ"ץ לווילנה, גייס בעלי-הון חדשים למימונו, והחל להוציאו מחדש כעיתון יומי. במתכונת זו התקיים "הזמן", תוך הפסקות אחדות, עד 1915. שנות המהפכה הראשונה ברוסיה (1905־1907) היו תקופת השיא של "הזמן" מכל הבחינות. במהלכן היה העיתון העברי היחיד שהופיע בתחומי רוסיה, משך אליו קבוצה מובחרת של משתתפים קבועים מקרב הבולטים בסופרים הצעירים, קיים לצידו ירחון ספרותי וכן עיתון ביידיש ("די צייט", 1906) ושבועון לילדים ("החיים והטבע"). כ"ץ עצמו שהה חלק ניכר מזמנו בסט. פטרסבורג כדי להזין את עיתונו בידיעות ממקורות השלטון, והשיג את גדול הישגיו העיתונאיים כאשר פרסם פרסום בכורה עולמי את טיוטת החוקה החדשה של רוסיה. בכללותו היה "הזמן" נאמן לקו העקרוני שהתווה לו עורכו: עמידה על משמר זכויות היהודים ברוסיה ותביעה לחיזוקן בד בבד עם תמיכה נמרצת בתנועה הציונית. ב-1910 נדון כ"ץ לשנת מאסר בשל עבירה על תקנות הצנזורה, וישב בכלא בעיירה הורי-הורקי בפלך מוהילב, אך הוסיף לנהל משם את עיתונו. בשנים 1912־1913 סייע לסניגוריה במשפט בייליס בקיוב. בשנות מלחמת העולם הראשונה והמהפכה שהה לסירוגין בסט. פטרסבורג ובמוסקבה ופעל להוצאתם של עיתונים ביידיש ("פטרוגראדער טאגבלאט") ובעברית ("העם") שהופיעו במשך זמן קצר. ב-1920 יצא מרוסיה, ולאחר כשנתיים בקובנה השתקע בברלין ועסק בענייני ספרות והוצאה לאור בעיקר במסגרת הוצאת שטיבל. ב-1931 עלה לארץ-ישראל, השתתף במאמרים פובליציסטיים בעיתונות העברית, חיבר מחקרים היסטוריים וקונטרסים בעניינים אקטואליים, ופרסם את זכרונותיו בעברית וביידיש.
בן ציון כ"ץ נפטר בתל-אביב, בי"ב בשבט תשי"ח, 2 בפברואר 1958.