רעיה
הרניק (ויתקון) נולדה בט״ו באב תרצ״ג, 7 באוגוסט 1933
בברלין, גרמניה. עלתה ארצה עם הוריה ב-1933. הוריה צפו את העתיד לקרות ליהודי גרמניה, לפיכך חזרו לשם ב-1938 ועזרו להוריהם לעלות ארצה. המשפחה התגוררה בתל אביב בתנאים קשים. למדה סוציולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים ועבדה כעורכת תוכניות רדיו ב״קול ישראל״. נישאה למוזיקאי מאיר הרניק וילדה ארבעה ילדים. ב-1972 נהרג מאיר בתאונת דרכים. ב-1982 נפל בנה, רב-סרן
״גוני״ הרניק, במלחמת לבנון הראשונה בקרב על מבצר הבופור.
ספרה ״שירים ל'גוני'״ (הקיבוץ המאוחד, 1983) כולל שירים מ-1960 עד דצמבר 1982. מן הקובץ עולה כי הרניק צפתה את נפילתו של בנה כעשרים שנה לפני מותו, למשל בשיר ללא כותרת שנפתח במילים:
״כְּשֶׁיָּבוֹאוּ הַדְּבָרִים פִּתְאֹם/ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם […]/ אֶעֱמֹד פְּעוּרַת עֵינַיִם/ אֶל מוּל הָאָסוֹן״. או בשיר
״קורס קצינים 1976״, שבו מביטה הדוברת בצוערים ואומרת ״כָּל מַה שֶּׁהֵם כּוֹאֵב לִי./ יָפְיָם, צְעִירוּתָם, חָסְנָם,/ וְהַתָּג שֶׁעַל הַמֵּצַח/ וְיוֹם מותָם״.
היתה מראשוני ההורים השכולים שהביעו מחאה כנגד מדיניות הממשלה. נאבקה במשך שנים להוצאת צה״ל מלבנון, ויזמה מפגשים עם אנשי ימין הרחוקים מהשקפתה הפוליטית. ב-1994 זכתה בפרס זאב לספרות ילדים על ספרה
״אחי אחי״ (1993), המסופר מנקודת מבטו של אח שאחיו נהרג. שניים מספרי הילדים שלה ראו אור גם בגרמנית.
עוד מספריה: ״משירי הר הרצל״ (1987); ״גוני״ (1990); ״יומן מן החדר האטום״ (1991);
״והשיטה פרחה״ (1992); ״שנה אחת: יומן אישי״ (2004); ״חשבון עובר ולא שב: מבחר שירים 1960–2010״ (2011).
דהן-קרליבך, גלית.
אנשי השעון : מפגש עם רעיה הרניק. פנים: כתב-עת לתרבות, חברה
וחינוך, גל' 46 (מאי 2009), עמ' 31־37.
וינקלר, יהודית. כאב עם מסר פוליטי. הארץ, 14 במאי 1992, עמ' ב 1
לורי, אביבה. רעיה הרניק מחקה את השל״ג מהמצבה של גוני; ראיון עם רעיה הרניק. מעריב, מוסף לשבת, 3 בינואר 1992, עמ' 7
רוזנטל, רוביק. הוא שוב נעלם מהמערכה : ראיון עם רעיה הרניק. חדשות, מוסף, 20 במארס 1992, עמ' 11, 13, 50
על ״משירי הר הרצל, ירושלים״
מרוז, תמר. אני נושמת עמי. הארץ, מוסף, 12 ביוני 1987, עמ' 17, 19
ציפר, בני. שבוע של ספרים: שירה. הארץ, 22 במאי 1987, עמ' ב 7
על ״גוני״
פעם אחת היה לי בן. על המשמר, 15 באוקטובר 1990, עמ' 14
זהבי, אלכס. דרך אחרת להנצחה. ספרות ילדים ונוער, כרך י״ז, חוב' ב' (1990), עמ' 45־46
לוריא, צפורה. התינוק הכי יפה בעולם. נקודה, גל' 142 (1990), עמ' 53
קדוש, רותי. בגלל האהבה לארץ היפה הזאת. על המשמר, חותם, 28 בספטמבר 1990, עמ' 12־13
על ״יומן מן החדר האטום״
בן-שלום, צביה. רונן בן תשע מ״איזור אלף״. על המשמר, 10 במאי 1991, עמ' 21
על ״אחי, אחי״
נימוקים למתן הפרס <פרס זאב לספרות ילדים ונוער> לרעיה הרניק על ספרה: אחי אחי / זהר שביט, מנוחה גלבוע, גרשון ברגסון <ודבר מקבלת הפרס> ספרות ילדים ונוער, כרך כ', גל' ב' (1993), עמ' 10־12
על ״בין שתיים לארבע צריך להיות שקט״
מגן, רבקה. בין שתיים לארבע צריך להיות שקט. הד החינוך, ספטמבר 1993, עמ' 32־33
מלצר, יהודה. בין שתיים לארבע צריך להיות שקט. הורים וילדים, חוב' 71 (1993), עמ' 79
על ״הסיח שהציל את החפש הגדול״
איני, לאה. כוח סוס. מעריב, מוסף שבת - ספרות וספרים, ח' באלול תשנ״ט, 20 באוגוסט 1999, עמ' 29
דר, יעל. פרידה ברוכה מהמזגן והמחשב. הארץ, מוסף ספרים, גל' 336 (כ״ב באב תשנ״ט, 4 באוגוסט 1999), עמ' 14
על ״חשבון עובר ולא שב״
ריף, רחלי.
צריך לעזור לזיכרון.מקור ראשון, שבת, גל' 759 (א' באדר תשע״ב, 24
בפברואר 2012), עמ' 16־17 <שיחה עם המשוררת על ספרה ועוד>
שוייצר, ארז.
בעלי הנס.הארץ, מוסף ספרים, גל' 985 (ט״ז בטבת תשע״ב, 11
בינואר 2012), עמ' 14 <על ״נסים וכו'״ לקרן אלקלעי-גוט (בתרגום מורן
קורנברג-וייס), על ״על סף התיבה״ לצביקה שטרנפלד ועל
״חשבון עובר
ולא שב״ לרעיה הרניק>
שמריז, לירן. חשבון עובר ולא שב.
מאזנים, כרך פ״ו, גל' 1
(טבת-שבט תשע״ב, ינואר 2012), עמ' 61.