רעיה הרניק (ויתקון) נולדה בט״ו באב תרצ״ג, 7 באוגוסט 1933 בברלין, גרמניה.  עלתה ארצה עם הוריה ב-1933. הוריה צפו את העתיד לקרות ליהודי גרמניה, לפיכך חזרו לשם ב-1938 ועזרו להוריהם לעלות ארצה. המשפחה התגוררה בתל אביב בתנאים קשים. למדה סוציולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים ועבדה כעורכת תוכניות רדיו ב״קול ישראל״. נישאה למוזיקאי מאיר הרניק וילדה ארבעה ילדים. ב-1972 נהרג מאיר בתאונת דרכים. ב-1982 נפל בנה, רב-סרן ״גוני״ הרניק, במלחמת לבנון הראשונה בקרב על מבצר הבופור.
    ספרה ״שירים ל'גוני'״ (הקיבוץ המאוחד, 1983) כולל שירים מ-1960 עד דצמבר 1982. מן הקובץ עולה כי הרניק צפתה את נפילתו של בנה כעשרים שנה לפני מותו, למשל בשיר ללא כותרת שנפתח במילים: ״כְּשֶׁיָּבוֹאוּ הַדְּבָרִים פִּתְאֹם/ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם […]/ אֶעֱמֹד פְּעוּרַת עֵינַיִם/ אֶל מוּל הָאָסוֹן״. או בשיר ״קורס קצינים 1976״, שבו מביטה הדוברת בצוערים ואומרת ״כָּל מַה שֶּׁהֵם כּוֹאֵב לִי./ יָפְיָם, צְעִירוּתָם, חָסְנָם,/ וְהַתָּג שֶׁעַל הַמֵּצַח/ וְיוֹם מותָם״.
    היתה מראשוני ההורים השכולים שהביעו מחאה כנגד מדיניות הממשלה. נאבקה במשך שנים להוצאת צה״ל מלבנון, ויזמה מפגשים עם אנשי ימין הרחוקים מהשקפתה הפוליטית. ב-1994 זכתה בפרס זאב לספרות ילדים על ספרה ״אחי אחי״ (1993), המסופר מנקודת מבטו של אח שאחיו נהרג. שניים מספרי הילדים שלה ראו אור גם בגרמנית.
    עוד מספריה: ״משירי הר הרצל״ (1987); ״גוני״ (1990); ״יומן מן החדר האטום״ (1991); ״והשיטה פרחה״ (1992); ״שנה אחת: יומן אישי״ (2004); ״חשבון עובר ולא שב: מבחר שירים 1960–2010״ (2011).

    נכתב על-ידי מאירה יעקבא עבור לקסיקון הקשרים לסופרים ישראלים
[מקורות נוספים: גרנות, ויקיפדיה, ithl]