לאה
שניר (לבית אבין) משוררת, עורכת
ומתרגמת.
ילידת קיבוץ משמרות. גדלה בקיבוץ אפק.
חברה בבית השיטה. נשואה ואם לשלושה.
מאז 1982 משמשת עורכת מדור השירה בהוצאת "הקיבוץ
המאוחד" (כולל הסדרה 'ריתמוס' היוצאת לאור בשיתוף קרן תל-אביב
לאמנויות על-שם יהושע רבינוביץ) וכן עורכת את כתב העת לספרות, אמנות ותיאטרון
"עלי שיח". עורכת ספרי מחקר בתחומי הספרות, מחשבת
ישראל, אמנות, מקרא ופילוסופיה.
על יצירתה זכתה בפרסים רבים, ביניהם:
פרס ורטהיים לספר ביכורים, פרס לשירה מטעם
קרן תל-אביב, פרס התק"ם למשוררים חברי קיבוץ ופרס ראש הממשלה לעריכה ושירה, 2003.
טנאי, שלמה. רקיעים דקים מאד. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, א' בטבת תשמ"ו, 13 בדצמבר 1985, עמ' 24.
ציפר, בני. שבוע של ספרים. הארץ, 11 באוקטובר 1985, עמ' 17.
שתל, שמואל. אותיות הוזות. דבר, 15 בנובמבר 1985, עמ' 18.
על "בושם אסור"
איתן, מרים. משל הבושם האסור. על המשמר, ח' בטבת תשמ"ט, 16 בדצמבר 1988, עמ' 17.
בלבן, אברהם. הצד השני של הגעגועים.
מעריב, ספרות, ג' בחשון תשמ"ט, 14 באוקטובר 1988, עמ' 2.
בן-סימון, דניאל. כאילו היא לכודה בתוך אבן. דבר, דבר השבוע, כ"ט בטבת תשמ"ט, 6 בינואר 1989, עמ' 16־17 <ראיון עם המשוררת לאה שניר>
הגורני-גרין, אברהם. מחווה רודנית. דבר,
א' בטבת תשמ"ט, 9 בדצמבר 1988, עמ' 19 <חזר ונדפס בספרו: משא ועיון : מסות על לשון, חינוך
וספרות (תל אביב : אור עם, תשנ"ג 1992), עמ' 207־209>